ייטב לב ויקרא תקיט

ונשובה והענין מבואר ברד"ק ירמיה ל"א עה"פ כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר כלומר לא כמו עתה שדרכו של איש לחזור אחר אשה כי אם נקבה תסובב גבר כאמור בנבואת הושע אחר ישובו בני ישראל וגו'. והנה כבר שמענו משמו של הגאון הק' מהר"ש זלה"ה מנילקשבורג וכמדומני שנדפס בספרו דברי שמואל שאנחנו מבקשים השיבנו ה' אליך ונשובה כלומר השיבנו תחלה ועכ"ז יחשב בעיניך כאלו ונשובה אנחנו תחלה חדש ימינו כקדם פי' כאלו אנחנו היינו מקדמים פניך תחלה והוא ע"ד אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי נמצא הוא המתחיל ומקדים ואח"כ אשה מזרעת תחלה כמו כן הוא יתברך כל יכול לעשות שני הענינים שהוא מתחיל ויעשה אותנו כלי מוכשר תחלה ואח"ז אנחנו נשובה תחלה עכ"ד, וז"ש הזוהר בשעתא דקב"ה אשתכח בה בכנס"י ר"ל שהוא המתחיל לעשות כלי מוכשר והיא מתערת רעותא לגביה בקדמיתא כדין אתגליא וכו' והבן, ובזה פירשתי הפ' ואתחנן וגו' לאמר וגו' אתה החלות להראות וגו' גדלך וגו' ר"ל שאתה המתחיל וגם אעברה נא ר"ל שאהיה גם אני המקדים (מלשון ויעבור את הכושי) ושלא תאמר הלא זה ב' הפכיים לזה הקדים וא' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך כי ביכולתך לקיים שניהם וז"ש הנביא אחר ישובו בנ"י וגו' כלומר אחר שיעשה אותם כלי מוכשר לכך ישובו הם תחלה, וז"ש כאן אשה כי תזריע (תחלה) וילדה זכר ואיך אפשר הלא כתיב מי הקדימני וגו' עז"א המד' הה"ד אחור וקדם צרתני שאני אחור אחר עשותך אותי כלי, וקדם להזריע תחלה ותשת עלי כפכה תחלה לעשות אותי כלי מוכשר וז"ש אשא דעי למרחוק למה שהיינו רחוקים וקרבנו ולפועלי אתן צדק שהוא קרבנו לעשות אותנו כלי להזריע תחלה והבן: אשה כי תזריע וילדה זכר במדרש הה"ד אחור וקדם צרתני זכה נוחל שני עולמות הזה והבא ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנא' ותשת עלי כפכה, ופי' היפ"ת לעיל ספר בראשית פר' ח' אחור היינו עוה"ב באחרונה וקדם היינו עוה"ז והוא דוחק קצת. ולי יש לפרש הפסוק בדרך אחר ולקשרו לכאן, והוא עפ"י מ"ש בסדש"ש לפרש מאמר חז"ל על הפ' ורב חסד ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב קסד, ענינו כי אחז"ל עה"פ מי הקדמני ואשלם מי מל את בנו עד שלא נתתי לו בן ומי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית דלכאורה הוא דבר שא"א לאדם למול ולעשות מזוזה וציצית קודם שנותן לו בן או בית וטלית, אבל הענין יש מי שמכוון בעת המעשה כדי שיוליד בן וימול אותו בונה בית לעשות מזוזה ומעקה וכדומה להכניס בו אורחים וקונה טלית לקיים מצות ציצית וזה מקדים מעשה המצוה במחשבתו קודם להמעשה גשמית ולזה מגיע שכר מהדין, אבל פשוטי עם בתחלת המעשה עושה העיקר למענו אחר זה עושה המצות התלוים בה ולזה אילו מגיע שכר רק מכח חסדו יתב' כי כבר שילם לו שנתן לו בן ובית וטלית טרם עשותו המצוה ויפה אמר מי הקדימני ואשלם היינו מהדין כי אפשר להקדימו במחשבה הטובה קודם המעשה ומחשבתו נחשב למעשה ומגיע לו מהדין אבל מי ומי ההולכים ועושים ככה, וז"ש בתחלה מי שמקדים המצות בתחלת המעשה ואמת נוהג עמו במדת אמת כללות חו"ג המכונה ב' ידים ולבסוף מי שאינו מקדים המצוה במחשבה אלא עשהו לבסוף אחר המעשה אז נוהג בבחינת ורב חסד עכ"ד הובא לעיל פרשת בראשית, והנה כאן אמר כי תזריע וילדה זכר למה לי כי תזריע היה לו לומר כי תלד זכר אלא הכוונה הכתוב יאמר להאיש (המצוה על פ"ו) בלשון נוכח אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ר"ל בשעת זריעה תכוון להוליד זכר וביום השמיני ימול, וע"ז אמר אחור וקדם צרתני כלומר שצרתני באופן שהבחירה בידי לעשות המצות בבחינת אחור אחר המעשה וקדם בבחינת קדם להקדים במחשבה המצוה קודם המעשה ותשת עלי כפכה ר"ל תמדד עלי כמדתי בתחלה בחינת קדם ואמת בהתכללות שתי ידים ולבסוף בבחינת אחור ביד א' מדת החסד ועמ"ש עוד להלן פרשת אמור עה"פ שור או כשב וכו' כי יולד: וע"ד המדרש להלן שפירש זכה א"ל אתה קדמת לכל מ"ב לא זכה א"ל יתוש קדמך, א"ר שמעון כשם שיצירתו אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו מתפרשת וכו' שנאמר זאת תורת הבהמה אח"כ אשה כי תזריע וגו' יש להוסיף טעם לזה להורות לבני אדם להיות נבזה בעיניו ושפל מכל אפילו מבהמה חיה ועוף וידמה בדעתו שלא זכה ויתוש קדמו כי היתוש לא חטא והאדם אין צדיק אשר וגו' ולא יחטא וכשהוא בכ"ע בבחינה זו לבו דוי ונשבר ונדכה בהכנעה רבה ושב אל ה' בתשובה ועי"ז הוא נעשה מיד קודם לכל, וז"ש אחור כשהוא בעיניו אחור לכל מעשה בראשית אז הוא קדם לכל.