ייטב לב ויקרא תקיח

שש ושמח ביראה ההוא לפי שזה יורה על בריאת נפשו ושלימות שכלו וזש"ה עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה כלו' גילו באותו רעדה עיין שם אמרי נועם ומתוקים מדבש, והנה זה ניחא להתיר מה דקשיא ליה איך יתכן החרדה והשמחה בנושא אחד, אמנם אכתי קשיא הלא הוא בעצמו כתב לעיל ענין היראה הסג הנפש אחור והתקבץ כחותיה, והנה ענין אהבה הוא פיזור הכחות והתקרבות אל הדבר הנאהב ואיך יתכן זה שני דברים הפכיים כאחת וזה לא נתיישב בתירוצו, ויתכן היתר ספק זה עפ"מ שכתוב בספרן של צדיקים לפרש דרכו של איש לחזור אחר אשה כי כבר א' חז"ל הכל בידי שמים חוץ מי"ש משמע אפילו אהבה הוא בידי שמים רק י"ש הוא בידי אדם כשמשער בלבו גדולת הבורא ב"ה ומעריך שפלות עצמו ומשים את הבורא ב"ה לנגד עיניו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה והפחד כמבואר בהגה"ה באו"ח סי' א' עי"ש, וכשיש לאדם יראת שמים אז נותן לו השי"ת מדת אהבה במתנה ויראה נקרא אשה כידוע מזוה"ק כדכתיב אשה יראת ה' ואהבה נקרא איש וזהו כוונת דבריהם דרכו של איש היינו אהבה לחזור אחר אשה יראת ה' עכ"ד א"כ מעיקרא אין כאן קושיא כיון שאין זה בחוק אנושי רק במתנה מהבורא הלא הוא כל יכול גם בשני הפכיים ועושה לאדם שיהיה מוכן לקבל יראה ואהבה אם היותם הפכיים, ועי' בעיקרים מאמר רביעי פרק ט"ז באורך מזה וז"ל, ולזה לא תהיה התפלה ראוי אלא להשי"ת שהפעולות המגיעות ממנו הם על צד הרצון ויש בידו כח לרצות ושלא לרצות ולעשות דבר והפכו ולעשות חסד חנם הן שיהיה המקבל ראוי לכך או בלתי ראוי עי"ש ומזה תלמוד לעניננו. ונוכל להסביר הדבר קצת כשאדם גדול רואה שהבא אליו ירא וחרד ממנו אז תושיע לו ימינו לקרבו אליו ולדבר אתו דברי אהבה ואז תבער בלבו אהבה לאדם הגדול ההוא והבן. ובכן נאמר שזה רימז הכתוב ואמר אשה כי תזריע אם תזריע אשה יראת ה' אז ממילא וילדה זכר בחינת אהבה כי דרכו לחזור אחר אשה כאמור. והנה כבר הקדמנו כי ענין יראה הוא הסג הנפש אחור וממילא מובן כי ענין אהבה הוא התקרבות ולקדם פני הדבר הנאהב וכדכתיב נקדמה פניו בתודה וגו' וז"ש המדרש הה"ד אחור וקדם צרתני כלומר אחור היינו בחי' יראה שענינו הסג הנפש אחור וקדם היינו בחי' אהבה לקדם פני הנאהב צרתני שכל תכלית היצירה היה למען תשיג הנפש בחינת יראה ובחינת אהבה ואיך יתכן זה הלא הם ב' הפכיים כעין קושיא הנ"ל, וע"ז מתרץ ותשת עלי כפכה כלומר שבאמת אין זה מכחי כ"א שאתה השם תשית עלי כפכה היינו להיות שתי ידים הן יראה ואהבה זוכות כאחת וכמו שפירשתי אשה כי תזריע אז וילדה זכר כנ"ל וז"ש כי לולי עזר השם יתב' פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה כי הן ב' הפכיים כי מרוב אהבה אנה אלך מרוחך הנדיבה להתקרב אליך הנקרא הליכה ומרוב פחד ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה וגו' אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני א"כ א"א להיות שניהם נצמדים יחד כ"א ותאחזני ימינך לקרבני אליך וליטע בלבי אהבתך כתש"ל. ונקדים עוד מה שכ' השל"ה כי יש ד' מדרגות א' יראת העונש ב' יראת הרוממות ג' אהבה ד' יראה הגדולה מאהבה וז"ש דוד אנ"י היינו העובד מיראת העונש דהו"ל עיקר העבודה לצורך עצמו, אח"כ עבד"ך היינו יראת הרוממות כעבד הירא מאדונו, אח"כ ב"ן העובד מאהבה בחינת בן אל אביו, ואח"כ בן אמת"ך היינו יראה הגדולה מאהבה כעבד הגדל בפלטרין של מלך עכ"ד, ובזה נוכל להבין מה שא' חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כלו' כשיש לה יראת שמים המכונה אשה יראת ה' אז יולדת זכר היינו בחינת אהבה, אח"כ איש מזריע תחלה היינו בחי' אהבה יולדת נקבה יראה הגדולה מאהבה והבינהו: אשה כי תזריע וילדה זכר במדרש הה"ד אחור וקדם צרתני וגו' עוד שם הה"ד אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו, יתבאר עפמ"ש אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וסוד הדבר מבואר בספה"ק כי ביצ"מ היה בבחינת אתערותא דלעילא איש מזריע תחלה לכך ילדה נקבה ונא' לפניו שירה חדשה אבל לעתיד שיהא הגאולה מצדנו כי כלו כל הקצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה אז כאשר נשובה אל ה' ויגאלנו יהא הגאולה בבחי' זכר ונאמר לפניו שיר חדש כידוע. וכן הוא בדוגמא עליונה כדאיתא בזוהר פרשה זו ד' מ"ה בשעתא דקב"ה אשתכח בה בכנס"י והיא מתערת רעותא לגבי' בקדמיתא כדין אתגליא מסטרא דימינא וכו', ויש להבין לשונו הקדוש מה דפתח בשעתא דקודשא ב"ה אשתכח בה בכנס"י דזה לכאורה שפת יתר והיה די לומר בשעתא דכנס"י היא מתערת רעותא לגביה וכו' אבל כוונת הדברים נראה לפרש דידוע הויכוח שבינו ית' ובינינו שהוא אומר שובי אלי ואשובה אליכם ואנחנו אומרים השיבנו ה' אליך