ייטב לב ויקרא תקטז

שיהיה חייב כרת לאח"ז דאפשר אחר השבת למולו ואפי' שהדבר הוא רק ס' שמא לא ימול לאח"ז ויהי' חיוב כרת לאח"ז אנו מחללין עליו עתה את השבת למולו כדי שלא יבא לידי ספק כרת, וחכמים דחו לה דאם זה הוא הטעם גם בספק ערלה הול"ל דמותר למול דאפי' ס"ס דפיקוח נפש דוחה את השבת עי"ש, ולפ"ז למאי דקי"ל ספק פ"נ דותה שבת מקרא דוחי בהם כדמסיק ביומא שם ואפילו ספק ספקא נמי בפיקוח נפש דוחה שבת למאי דקי"ל אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב פשיטא דהוי סד"א דספק בן ז' כו' או נולד בה"ש או אנדרוגינוס ונולד מהול דכולן הוי ספק פיקוח נפש שהרי אם יגדל ולא ימול יתחייב כרת הי"א דמספקא דוחה שבת ואע"ג דאיכא ס"ס לומר שמא לאו בר חיובא הוא ואת"ל בר חיובא הוא שמא ימול אותו אביו אחר שבת טרם שיגדל עכ"ז הלא אפילו בס"ס דוחה שבת וכמו שכתבו התוס' יוהכ"פ שם לכך איצטרך קרא דערלתו לומר דאין ספק דוחה שבת לדרשה ממש דלא כאסמכתא והוא דבר ברור ואמת לדעתי: תזריע אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' במדרש הה"ד תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה וגם לשמנה אלו ח' ימי מילה א' הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מולו לשמונה ימים הוי וביום השמיני וכו'. בהקדם להבין הסמיכות מה כתיב למעלה כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' להבדיל בין הטמא וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' עפ"י דכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' כי בחוזק יד הוציא וגו' ולא יאכל חמץ ומפרש מוזלה"ה עפ"י מ"ש הרמב"ם דחצי שיעור אסור מן התורה מדכתיב ולא יאכל עי"ש ביאורו, ומכאן רמז לחמץ שהוא במשהו מדכתיב ולא יאכל דקאי על הנאכל אף משהו בכלל והנה הטעם דחמץ במשהו הוא משום דאז לא יכלו להתמהמה אף משהו שכבר היו במ"ט ש"ט ולכך הוצרך להיות בחוזק יד כידוע וז"ש זכור את היום הזה (דייקא) אשר יצאתם ממצרי' וגו' כי בחוזק יד הוציא וגו' (לפי שלא יכלו להתמהמה לכך) ולא יאכל חמץ אפי' משהו עכ"ד בס' ישמח משה וז"ש כי אני ה' (דייקא) המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' אני ולא מלאך מחמת שהי' במ"ט ש"ט עד שלא יכלו להתמהמה אף משהו הי' מוכרח להיות כביכול ע"י עצמו לכך להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין נשחט חציה של קנה לנשחט רובו כפרש"י שהוא משהו והבן: באופן אחר נראה דאהא דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר אחז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ובגמ' שבועות פ"ב כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לי' בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור (היינו סמוך לוסתה שהוא אמצעי בין טמא לטהור) וסמוך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר ולכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי, ובזוהר הקשה כעין זה דמהפסוק משמע דתלי' באשה מזרעת תחלה והכא את אומר דהקב"ה גוזר ומוזלה"ה תירץ קושי' הזוהר דאצל המון עם ההולכים בטבע תלוי במי שתזריע תחלה אבל אצל הצדיקים הדבקים בה' הם למעלה מהטבע והקב"ה גוזר ועפי"ז פי' המד' הה"ד אחור וקדם צרתני זכה א"ל אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה א"ל יתוש קדמך היינו שהוא ניתן תחת הטבע וא"כ לק"מ עיי"ש, וכ"כ נאמר לענין זה שמי שפורש סמוך לוסתה הויין ליה בנים זכרים אף אם היא אינה מזרעת תחלה כי התורה והישראל הם למעלה מהטבע, וז"ש כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים אני ה' דייקא כי מצד המזל והטבע אין עבד בורח ממצרים רק הקב"ה הגביהם למעלה מהמזל והטבע כי אז היה מזל טלה למעלה מכל המזלות וצוה הקב"ה לשוחטו לפסח ומאז העלה אותם למעלה מהטבע והמזל כידוע ולכך כתיב המעלה דייקא לכך אני מצוה אתכם להבדיל בין הטמא ובין הטהור לפרוש סמוך לוסתה ובזכות זה אם כי מכח הטבע ראוי אשה כי תזריע (תחלה) וילדה זכר וגו' (עכ"ז אם) כימי נדת דותה תטמא כלו' אם בזמן שהוא כימי נדת דותה היינו סמוך לוסתה תטמא תחזיק עצמה לטמאה לפרוש מבעלה אז