ייטב לב ויקרא תקיד

מצוה החובה ומוטל על כל אדם מישראל אם יולד לו בן למול אותו אף בשבת אלא שעכשיו אין לו מה למול ובפרט למ"ש הריטב"א דמה"ט קיל בשאר ימים שאפשר לו להפטר ממנה לצאת מהמקדש אם כן ודאי שאני מילה שאי אפשר להפטר ממנה, ג') קשה על הגמ' עצמה שא' דאי בקיאי לא גזרו הרי הזאה ש"ט שחל שביעי שלו בע"פ שחל בשבת גזרו שמא יעבירנו אע"ג דהוא ודאי, הן אמת כי הריטב"א תירץ על זה בסוכה דש"ה דאכתי בשעה שהוא טמא לא חל עליו חיובא דפסח עי"ש, ותמהו האחרונים הא אכתי קשה מאיזמל של מילה דאין מביאין אפילו דרך קרפיפות דאינו רק איסור דרבנן משום דשב ואל תעשה הוא כדאיתא בגמרא יבמות דף צ"ג הרי שהעמידו דבריהם אפילו במקום מצוה ודאית: וזה יש לתרץ עפ"מ שכתבו האחרונים להסביר הטעם דלא גזרו במקום ודאי דאפילו אם יעבירנו לית ביה חיוב חטאת דקי"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כדא"ר יוסי בסוכה ד' מ"א ע"ש. וכבר כ' רמב"ן פרשת ויקרא דכיון דפטור מקרבן לא נחשב עבירה כלל מדאורייתא עי"ש ואע"ג דודאי איסור דרבנן אית ביה מ"מ משום שמא ישכח ויעשה איסור דרבנן לא גזרינן וכמ"ש רש"י ותוס' אהא דלא קאמר שמא יעבירנו מרה"י עי"ש, ולפ"ז לא קשיא מאיזמל של מילה דשם לעשות איסור דרבנן בידים שפיר העמידו דבריהם אפילו במקום ודאי וזה ברור. אמנם לפי מה שיבואר להלן נאמר באופן אחר לתרץ הן מהזאה והן מאיזמל, ד), קשיא על הריטב"א שתירץ שאני מילה דהוא ודאי מגמרא מפורשת בשבת פרק ר"א דמילה דפריך לרשב"ג הא לא שהה ספקא הוי מימהל היכי מהלינן ליה אר"א ב"א ממ"נ אם חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר הוא הרי דעכ"פ אינו ודאי אלא ספק ומותר ממ"נ וא"כ קשיא נגזור שמא יעבירנו וכבר עמד ע"ז בספר מחנה לוי: ונראה לתרץ כל זה, דהנה בהא דקא' לא שהה ספקא הוי יש בזה שיטת הפוסקים יש מי שסובר דלרשב"ג ספק גמור הוא, ולפ"ז שפיר פריך היכי מהלינן ליה, ואמנם דעת התוס' ביבמות דף ל"ו ונדה דף מ"ד והרא"ש דגם רשב"ג סובר רוב יולדות ולדות מעליא יולדות ומה"ט אמרינן לקמן מת תוך שלשים ונשאת אם אשת כהן היא אינה חולצת דאזלינן בתר רוב רק לענין ממון בפדיון בכור לא אזלינן בתר רובא דבני קיימא הן וא"כ מה פריך היכי מהלינן ליה הא לענין איסור שפיר אזלינן בתר רובא וב"ק הן: ולתרץ זה נ"ל בדרך נכון עפמ"ש התוס' אהא שאין אוכלין בהמה תוך שמנה ימים משום דבדבר ההוה והרגיל לא אזלינן בתר רובא והסבירו האחרונים דבריהם דדוקא באשת כהן שהוא דבר מקרי ופרטי אז אזלינן בתר רוב ואמרינן דהך ילד בן קיימא אבל לענין לשחוט קודם ח' כיון שזה דבר ההוה ורגיל ובודאי המצא תמצא בין הנשחטים מיעוט נפלים ע"כ למיחש מבעיא לתקן גם המיעוט עי"ש, ולפ"ז שפיר פריך הגמ' היכי מהלינן ליה נהי דאזלינן בתר רובא בדבר פרטי אבל כאן הרי דבר ההוה ורגיל הנולדים בשבת ובתוכן יש בודאי מיעוט נפלים ואי מהלינן לכולם הרי יש חילול שבת במיעוט הנפלים ואנו צריכים לתקן הדבר כאמור: שוב ראיתי בתשובת עה"ג סימן צ' תירץ כה"ג, והיינו לפי הס"ד דיש במילה עצמה חילול שבת בנפלים אבל למה שתי' דמהלינן ממ"נ תו אין להקשות לגזור שמא יעבירנו דז"א דשוב הוי ליה ענין פרטי דבבקי לא שייך שמא יעבירנו כמ"ש תוס' במגילה וגם מי שאינו בקי לאו כ"ע שוכחים וגם אם ישכח יש מי שיזכירנו רק שעכ"ז חששו אולי המצא תמצא מי שישכח ויעבירנו וזה ענין מקרי ופרטי ואזלינן בתר רובא שזה הולד בר קיימא ועביד מצוה ופטור מחטאת ולכך לא חיישינן בי' והבן כי נכון הדבר: אמנם לפי זה יש להבין מה פריך התם מהא דתניא ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת נמהלי' ממ"נ ואיצטרך לשנוי לא נצרכה אלא למכשירי מילה לר"א דמכשירים דוחין שבת נימא דמשום הכי אין מלין ספק בן ז' שמא יעבירנו דהכי ליכא רוב דספק גמור הוא: וראיתי מי שעמד ע"ז אבל לא קשה מידי דהא תניא ערלתו ודאי ולא ספק ולא אנדרוגינוס ולא נולד בין השמשות משמע דממעט ליה לספק מקרא ומדאורייתא אסור דומיא דהנהו דנקט ותו ל"ל דהטעם משום שמא יעבירנו דזה הוא רק גזרה דרבנן ולכן מוכרח לתרץ דהיינו לר"א לענין מכשירין אבל לפסק הלכה קם דינא דברייתא גם לדידן דספק בן ז' כו' אין מלין מטעם גזרה שמא יעבירנו: