ייטב לב ויקרא תקיב

שקבל באהבה ולא הי' עצב ע"כ קבל שכר שנתיחד אליו הדיבור יין ושכר אל תשת להורות שהכהנים א"צ לזה בשום פעם וה"ז מדה במדה: וידום אהרן מסורה וידום השמש וירח עמד עי' בעל הטורים, והנ"ל על פי מ"ש מוזלה"ה לפרש הא דכתיב וזרח השמש ובא השמש ודרשו חז"ל עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע כו' דמנ"ל לדרוש כן, אבל יובן עפ"י מה שא' במד' דבז' ימי אבלו של משותלח לא שמשו המזלות וכתבו המפורשים הטעם כי א' למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי לתת שלום לקונה ואבל אסור בשאילת שלום ע"כ לא שמשו המזלות ע"כ וא"כ כאן דכתיב וזרח השמש ובא השמש כפי הנהוג והטבע בכל יום ולא שקעה אף אם ח"ו נפטר איזה צדיק ע"כ ה"ט משום דעד שלא שקעה שמשו של זה כבר זרחה של זה עכ"ד מוזלה"ה, וז"ש כאן וידום אהרן (והוא ע"ד דכתיב ישב בדד וידום, והאנק דום דכתיב ביחזקאל) ועז"א המסורה הלא מהראוי וידום השמש מטעם הנ"ל עז"א תירוץ וירח עמד היינו אלעזר ואיתמר שמילאו מקומם של נדב ואביהוא וע"ד פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה כ"כ היה הם כדמות ירח נגד שמשן של נדב ואביהוא ומיד זרחו במקומן והבן: זאת החיה אשר תאכלו וגו' במדרש רבה אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבלות בעוה"ז זוכה לראותה לעתיד לבא הה"ד וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה יאכיל לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנה (פי' מהסעודה) לעתיד לבא לפיכך משה מזהיר להם לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלי עכ"ד, ולא נודע מה בא ליישב בזה וגם למה כפל בלשונו מזהי"ר ואומ"ר כו' וגם קשה כי עיקר דברי הפרשה על אזהרת טמאים נאמרה רק חז"ל דרשו מקרא דזאת החיה מכאן דטרפה אינה חיה אבל גוף אזהרת איסור נבלה וטרפה נאמרה במקום אחר ומדוע לא אסמיך המדרש דבריו התם כ"א הכא ומה ענינו לכאן. ונ"ל עפ"מ שחקר העקרים מאמר ג' פרשה כ"ח איך יהיה שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני וישוב העולם, והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה והכוונה שמכוון בהשמרם לקיים מצות השם לא בשביל תיקון המדיני לבד ועד"ז א' והיה מעשה הצדקה שלום בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה שמכוון בשביל מצות ה' שזה העבודה בצדקה יגרום השקט ובטח עד עולם ע"כ דבריו עי"ש, ובזה מבואר הא דכתיב בפ' אחרי ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כלו' אפילו המשפטים שצריך לעשותן בשביל שיחיה בהן חיי עוה"ז בקיבוץ המדיני לא יהיה כוונתו בשביל זה כ"א מכח אני ה' גזרתי וקרוב לזה פי' הבחיי עיי"ש והנה בטעם איסור נבלה וטרפה הטעם הפשוט מבואר בספר החינוך פרשת משפטים כי הטרפות וכ"כ הנבלות מולידים הפסד אל הגוף האוכלם עיי"ש וא"כ קשה איך יתכן שיתן קיום מצוה זו שלימות לנפש וע"כ צ"ל כי עיקר השלמות לא בשביל המעשה ר"ל מה שמקיים בפועל לבלי לאכלו כ"א מהכוונה שאינו אוכל בשביל מצות ה' שצוה שלא לאוכלם ובזה ניחא מה שהזהיר משה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכאן חזר וא' זאת החיה ודרשו מזה טרפה אינה חיה הלא יותר היה ראוי להעלים זה הענין דטרפה אינה חיה כי אז ודאי יקיימו מכח מצות השם ותו אי א' הא דזאת החיה לבד להורות דטרפה אינה חיה היה די כי ע"כ מעצמם לא יאכלוהו כי מי פתי יסור הנה לאכול דבר המזיק לגוף, אבל הכוונה בזה ע"ד שכתבו המפורשים כי במצוה שיש בו הנאת הגוף אם עושהו בשביל קיום מצות בוראו לא בשביל הנאת עצמו שכרו גדול ביותר כי הוא ענין נסיון שאף שיש בו הנאת עצמו אינו עושה בשביל זה רק בשביל קיום מצותיו יתברך כ"כ הזהיר משה שלא לאכול נבלה וטרפה וגם א' להם הטעם כי הטרפה אינה חיה להורות להם הדרך ילכו בה לקיים הדבר לא בשביל הנאת עצמן להשמר מדבר המזיק לגוף כ"א בשביל קיום מצות ה' בזה כי אז שכרו גדול להנהותו לעת"ל מסעודה הגדולה ההוא. והן דברי המדרש אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעת"ל כו' לפיכך משה מזהיר לישראל היינו אזהרת נבלה וטרפה הנאמר במקום אחר וגם אומר להם זאת החיה כו' להורות טרפה אינה חי' להודיעם שלא יהיו כוונתם בשביל להשמר מנזק הגוף כ"א בשביל מה שהזהיר אותם השם לבלי לאכלו כי בודאי יש בזה טעם נעלם. ואפשר שזה שא' זאת החיה אם תקיימו מצוה זו לאכול החיה היינו כשרה ולא טרפה אז תזכו אשר תאכלו מכל הבהמה אשר ע"ל הארץ היינו בשמים ממעל והוא הסעודה המוכן לעת"ל והבן ועי' פרשת אחרי, ועל פי הדברים האלו יתבאר הא דכתיב פ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות