ייטב לב ויקרא תקח

נגלה לכל כדכתיב ונבאו בניכם וגו' היינו על העתיד וא"כ יהא יו"ד במקום וי"ו יהי"ה בהתגלות היוצא לנו שלעתיד יהא יו"ד במקום וי"ו כי כמו שמצינו וי"ו במקום יו"ד כ"כ מצינו יו"ד במקום וי"ו עי' בראב"ע פ' וארא על הפסוק הנה יד ה' הוי' כי האותיות קרובי' באותיות אהוי ומתחלפים זה בזה, ועתה נקדים מ"ש חז"ל עה"פ ימה אזעם לא זעם ה' כי בכל יום הקב"ה זועם וכמה זעמו רגע ובאותן הימים לא זעם וכתבו תוס' שהיה יכול לומר כלם וכתבו המפורשים כי כתיב כל אמרת אלוה צרופה ומזה נתהפך כל"ם לטוב לאותיות מל"ך וז"ש ותרועת מלך בו עי"ש, ועי' מ"ש עה"פ ועתה כתבי לכם וגו' להפך הצירופים לטובה מתיבת כל"ם לכ"ם עיין שם באורך, והנה כתיב לעיל פרשת תשא ויחר אפי בהם ואכלם ואחר שהקריבו את חטאתם ועולתם ונתכפר להם אז ניתן יו"ד במקום וי"ו ממילא מצירוף "ואכלם נעשה אליכ"ם וז"ש כי היום ה' נראה אליכם וזה שאמר וירא אליכ"ם כבוד ה' כלומר שהיו"ד במקום וי"ו וזה כבוד יהי' שלעתיד יהיה יו"ד במקום וי"ו והבן: ויקחו וגו' ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' עפ"י מה דאיתא בש"ס שתפסו הקב"ה כו' בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש א"ל א"ה לא בעינא וביאר היע"ד כי יש ששכינה מהלכת לפניו כדכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו ויש ששכינה מהלכת לאחריו כדכתיב ושב מאחריך ולכן שאל מי בראש וא"ל בן ישי בראש אח"כ אתה אח"כ אני הרי שכינה מהלכת לאחריו ע"כ אמר לא בעינא וז"ש ויקחו וגו' (אז) ויעמדו לפני ה' שכינה לאחריהם ויאמר משה זה הדבר וגו' תעשו (אז) וירא אליכם כבוד ה' ותרגומו יקרא דה' הוא השכינה בבחי' התגלות השכינה מהלכת לפניהם, ועי' בזוהר שלח דף קט"ו ע"א: א"י ויעמדו לפני ה' היא השכינה שנקראת פני ה' עיין ברמב"ן עה"פ ויקריבו לפני ה' וכן הוא בזוהר תרומה דף קנ"ג ע"ב וק"ע ע"ב לפני ה' ההוא דקאים קמי קוב"ה וע"כ אמר משה תעשו וירא אליכם כבוד ה' הוא זעיר בסוד איהו כבוד ואיהי כבודה עי' בזוהר ויחי דף רל"ז ע"א ובעט"צ שם ותבין: וישא אהרן את ידו (וקרינן ידיו) אל העם ויברכם (פרש"י ברכת כהנים) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים עי' בחומש עם באמ"ח שכתוב בהגה ברש"י ה"ז מקרא מסורס וירד מעשות וגו' וישא עי"ש. ואפשר לפרש כפשוטו עפ"י מה שאחז"ל גדולים נמוכי רוח יותר מכל הקרבנות כו' שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ופירשו המפורשים כי כתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ואיתא בזוהר קרבנא לא אתקריב אלא לשמא דהוי"ה אבל מדה"ד אינו מרוצה לקרבן כדאיתא במדרש שאלו למדה"ד נפש החוטאת במה תתכפר כו' התורה אמרה יביא קרבן אבל בשפלות רות גם מדה"ד נתרצה וז"ש זבחי אלהי"ם (דייקא הוא) רוח נשברה וזה שא' וישא אהרן את ידיו כנוי לחסד וגבורה שנשאן והעלן למעלה כי המתקת הדינים הוא בשורשן כנודע וכתיב ידו כי כללן כאחד כדאיתא בזוהר ומדה"ד נמתק לרחמים ויברכם ברכת כהנים שמסיים וישם לך שלום זווג המדות ומהיכן זכה לזה להמתיק מדה"ד לרחמים על זה א' וירד שקנה לעצמו בחינת ירידה ושפלות מעשות החטאת והעולה והשלמים ר"ל ממה שעשה תחלה חטאת ואחר כך עולה מזה הוכיח לעצמו דבאמת היה מחויב להביא חטאת מהדין כדאיתא בזבחים דף ז' למה חטאת קודמת לעולה שאחר שריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו ועי"ש בתוס' ומג"א סימן א' דאל"ה עולה קודמת ולכן מזה שהקדים קרבן חטאת קנה לעצמו מדת שפלות ורוח נשברה ועי"ז המתיק מדת הדין לרחמים וזכה לישא שתי ידים להעלותן יחד כאחד כאמור: ויקחו בני אהרן וגו' ותצא אש וגו' ופרש"י שתויי יין נכנסו כו', להבין סבת מיתתם נ"ל בהקדם הא דאיתא בהפטרה דיומא מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום וגו' כהגלות נגלות אחד הרקים ויאמר דוד וגו' ושחקתי לפני ה' ונקלותי עוד מזאת וגו', להבין אמרי מיכל ותשובת דוד הוא עפ"י מ"ש בספר עבודת ישראל פרשת בחקותי עה"פ והתהלכתי בתוככם ופרש"י יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים הענין כי עיקר העבודה להשי"ת הוא מאהבה אולם מגודל האהבה רשפי אש יוכל לבא עד כלות הנפש ע"כ צריך בחינת יראה וחרדה ובושה מלפני השי"ת רם ונשא ועי"ז נתהוה בחינת צמצום וגבול וישוב הדבר על מכונו וז"ש חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שתתפללו להשי"ת שיתן לכם שלימות של מלכות שמים בחינת אהבה ויראה שאלמלא מוראה איש זה הקב"ה את רעהו זה האדם חיים בלעו כי מכח התענוג תתפרד הנפש מהגוף כענין שנא' בנדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' וימותו מחמת גודל קרבתם באהבה נשארה נשמתם במקורם וזהו יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים בחי' יראה לצמצם העבודה ולהגבילה עכ"ד. והנה כראות מיכל את דוד מפזז ומכרכר