ייטב לב ויקרא תקז

לזבוח לפני ה', יש להבין שנותן את לשונו דאל אהרן אמר קח ל"ך והקר"ב לפני ה' ואל בני ישראל קחו שעיר עזים ולא אמר לכ"ם גם לזב"ח לפני ה' הלא לא דבר ריק הוא, גם להבין אומרו להלן ויקרב את קרבן העם וגו' וישחטהו ויחטאהו כראשון פרש"י כעגל שלו עיין שפ"ח: והנ"ל כי קי"ל מצות צריכות כוונה לכוון לשם ה' לצאת ידי חובתו לקיים מצות בוראו ואמנם זהו הכוונה הפשוטה לכל, אבל עוד דברים בגו להבאים בסוד ה' לכוון רמזי וסודי המצות טעמן ונמוקן ליחד הדודים כל חד לפום שעורא דלביה ולאו כל מוחא סביל דא כ"א יחידי סגולה בני עליה והמה מועטים ולכן לאהרן אמר קח ל"ך לדעתך עגל וגו' והקרב היינו קריבת מדע ושכל לפני ה' החוקר לב כמ"ש המורה בשורש קרב ונגש ע"ש, ואל בני ישראל כו' קחו שעיר עזים לא אמר לכם שפירושו לדעתיכם כי הם אינם יודעים רמזי וסודי אותן הקרבנות לכן לא אמר להקריב כי הם אינם יודעים קריבת מדע כ"א לזבח מעשה זביחה לפני ה' וז"ש ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעש"ו (אז) וירא אליכם כבוד ה' כדאי' בזוהר זכאה מאן דעבד פקודא דמאריה אע"ג דלא מכוון כדקא יאות, ואמנם לפי שהיה אהרן המקריב והוא ידע ונתכוון כל הכוונות הראוים לאותן הקרבנות זה שכתוב ויקרב את קרבן העם וגו' וישחטהו ויחטאהו כראשון כעגל שלו והבן: הדרך השני כי כתיב למעלה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' דקשה אדם ל"ל מכם ל"ל ודרשת חז"ל ידוע, אבל כבר פירשו המפורשים כי עיקר הקרבן הוא שיקריב האדם את עצמו במסירת נפשו לה' בעת הבאת הקרבן וכבר נודע כי תואר אדם הוא המעולה מכל שמות איש גבר כו' וז"ש אד"ם כי יקריב מכם (ממש) קרבן לה' אבל איש המוני אין לו שכל לזה להקריב עצמו לז"א מן הבהמה דשפת יתר הוא אלא בא לומר מן בני אדם שדומין לבהמה אז מן הבקר ומן הצאן תקריבו וגו' וז"ש זאת תורת העולה (הקרי) היא העולה וכתיב הוא בוא"ו כלומר האדם עצמו הוא העולה, וז"ש משה לאהרן קח לך לעצמך עגל וגו' והקרב כלומר את עצמך במסירת נפש לפני ה' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים וגו' לזבח וגו' ולא אמר לכם ולא להקריב כי אין יד שכלם משגת לזה בלתי מי שהוא בתואר אדם ולא הכלל, ואמנם אהרן בעת הקרבתו את קרבן העם הי' מעורר לבבם להקריב את לבם ואת עצתם במסי"נ לה' וז"ש ויקרב את קרבן העם וגו' דהאי את מה בא לרבות וגם לא אמר של העם אלא קרבן העם לומר שגם העם בעצמם הי' קרבן ע"כ וישחטהו ויחטאהו כראשון כעגל שלו שמסר נפשו בהקרבתו כ"כ גם ישראל מסרו נפשם בהקרבת קרבנם ועי' בעש"מ מאמר ח"ד ח"ג פ"ז מבואר כי אהרן ובניו הם עצמם היו קרבן לה' עיי"ש: א"י ויחטאהו כראשון ע"ד דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמד' והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות ופי' הגאה"ק בקדושת ליי כי בר"ה ויוהכ"פ הוא תשובה מיראה מאימת הדין אבל בחג הסוכות זמן תשובה מאהבה ושמחה שמזה זדונות נעשה כזכיות לזה הוא ראשון לחשבון עונות לעשות מהן זכיות עכ"ד וז"ש ויחטאהו כראשון אם שהי' יום השמיני יחשב כראשון לחשבון עונות שנעשה מהם זכיות: כי היום ה' נראה אליכם ולהלן הוא אומר וירא אליכם כבוד ה' י"ל ע"ד רמז ע"ד דמצינו ששם הוי' ב"ה מורה הי' הוה יהי' כי הוי"ו במקום יו"ד עי' במג"א סי' ה' ותויו"ט פ"ד דסוכה מ"ש על הי' היה לפי דרכי עיי"ש ולולי דבריו י"ל בזה ע"ד פשוט כי הי"ה יש בו מפורש דהיינו וה"ה אותיו' הי', הו"ה ודאי מפורש, אבל יהי' הוא בהעלם כי ניתן וי"ו תחת יו"ד, והטעם לזה כי אשר היה נגלה לכל בעשותו נסים ונפלאות לאין מספר בצאתנו ממצרים ואנו זוכרים בכל עת כדכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרי' וענין הוה ג"כ נגלה לעין רואה כדכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם וגי' וכתיב כי אראה שמיך וכתיב השמים מספרים כבוד אל כידוע שמהם אנו מבינים גדולת הבורא ב"ה, אבל ענין יהי"ה הוא בהעלם כי מה שיהי' מי יגיד לנו ועקבותיו לא נודעו וכל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב כתיב עין לא ראתה ובזה נ"ל לפרש זה שמי לעלם ואחז"ל העלימהו שלא יקרא ככתבו ולדרכנו יתכן עוד לפרש זה שמי לעלם המרמז לנצחי מה שיהי' לעולם לעלם היא בהעלם שכן יהי' הוא בהעלם כי הוי"ו במקום יו"ד וזה זכרי הוה והי' שאנו זוכרין לדר דר ר"ל אינם בהעלם כ"א בהתגלות ובזה מובן ג"כ ע"ד פשוט דברי האריז"ל עה"פ ביום ההוא יהי' הוי' א' ושמו אחד כי לעתיד כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגי' ויתעלה הוי"ו ליו"ד וז"ש ביום ההוא יהי"ה הוי"ה עכ"ד. ולמ"ש הוא כפשוטו כי אז גם העתיד להיות יהיה