ייטב לב ויקרא תקו

בו יומם ולילה יכול כמשמעו ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם (היינו בדיני תורה) מנהג דרך ארץ שיהי' הכל בכוונה אלקות, ובזה פי' בסדש"ש ח"ב מאמרם ז"ל שנקרא משה איש האלהים מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים עפ"י שאמרו חז"ל שלשה דברים נא' באדם ג' כמלאכי השרת וג' כבהמה והכוונה בזה לבל יעשה הג' דברים האכילה ושתיה ופ"ו כבהמה למלאות תאותו כי אם יהיה כאיש גבורתו בכוונה מכוונת לעבודת הבורא יתב' אז הוא מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלהים עי"ש. וז"ש המד' הכמות בנתה ביתה זו תורה שחכמת התורה בנתה כל בית האדם בשבתו בביתו ובלכתו בדרך חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה מוידבר עד ויהי בנסוע ספר חד מן ויהי בנסוע עד ובנתה ספר חד ועל סיפיה ספר חד, הכוונה בזה לדרכנו לרמז כי בשבתו בביתו עד ויהי בנסוע ס' חד ויהי בנסוע בדרך ס' חד מיוחד כלו' הנהגה מיוחדת עפ"י סה"ת לא כמו בביתו כי בביתו נקל ללמוד ולהתפלל בכוונה ובכ"ע שירצה לא כן בדרך שהוא מוטרד, וכ"כ ובנחה באיזה מקום באמצע מהלכו הנהגה מיוחדת והכוונה בזה שיהיה כוונתו זכה ורצויה בכל דרכיו ובכל מעשיו לשם ה' לבדו ולא להתפאר ולהתנאות וכדומה טבחה טבחה לטבוח כדת של תורה מסכה יינה בהכשר על פי התורה אף ערכה שלחנה עפ"י התורה לבלי לאכול מותרות כ"א די סיפוק לעבודת הבורא ית' אז הנו מחציו ולמטה איש ממילא אז שלחה נערותיה תקרא ע"ג מרומי קרת שקראן אלהים כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם. ונקדים הא דכתיב נכספה וגו' לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו נ"ל לפרש עפ"י דכתיב ותזנח משלום נפשי וגו' ופי' הקו"י כי במקדש נאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך שהמזבח עשה שלום בין גו"נ לכהנים ולבעלים שיהיו אכילתם בקדושה ובטהרה, ותענוגים כאלו היו מוסיפים חיים לגוף ומרפא לנפש והנפש והבשר בערו יחדו שניהם לעבודת ה' יתב' וז"ש ומה נעמת אהבה (להבורא) בתענוגים אבל לאחר חורבן אז נאמר ותזנח משלום נפשי כי לא יוכלו גוף ונפש לשבת יחדו להתענג בתענוגים לה' לבדו ותענוגי הגוף מתנגדים לנפש על כן נשיתי טובה עכ"ד. והנה קודם חטא אדם הראשון היה הנפש והגוף משיגים גדולתו יתברך ומודה ומשבח ועז"א תפוח עקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה ואחר החטא נתגשם ונעשה כתנות עור בעי"ן ואין השגה אלא בלב כמ"ש הרמ"ע בעש"מ כי האדם (קדמאה) יראה לעינים (ע"כ) וה' יראה קרי ביה יראה רק ללבב וכ"כ עתה כי נתגשם הגוף ע"י המאכלים האוכלים למעדנים ותענוגי' גופי' מלא כריסי' כו' כדכתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם וגו' אבל בעת יבנה בהמ"ק כי שם ישכון בפורנו שלום בגוף ונפש לאכול ולשתות ולשתות בה' אז לבי ובשרי ירננו וגו' והבן, וראיה לדברינו מדברי הזוהר תרומה דף קנ"ד ע"ב ז"ל וכהני הוו לקטי איבא דשלחן משבת לשבת לאחזאה דהא חזינא עלאה נפיק מגו ההוא שלחן בגין ההוא לחם מזונא דהוו לקטי כהני אתברכא כל חזינא ומזונא דאכלו ושתאן דלא לקטרגא בהו יצה"ר דהא יצה"ר לא אשתכח אלא מגו מיכלא ומשתיא הה"ד כן אשבע וכחשתי כו' לחם דא מזונא דנפיק מגו שלחן מברך מזונא דכהני דלא ישתכח בהו מקטרגא לקטרגא להון למפלח בלבא שלים לקב"ה ע"כ לשונו. ואם בעסקו בצרכי אכילה נקרא איש אז למעלה מחציו נקרא אלהים והטעם לכל זה כי עיקר הבית נבנה ע"י בצלאל שעליו נא' ואמלא אותו רות אלהי"ם (דייקא) בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות (קדושות) לעשות שגם בעסקו במלאכה עשיה גשמי' של בנין הבית היה יודע לצרף בהן אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כמאמרם ז"ל ומזה נשפע קדושה יתירה על ידי קרבנות ונסכים יערך סידור לחם הפנים להיות כל אדם חושב מחשבות קדושות ורצויות להשי"ת החוקר לב גם בעת עסקו באכילה ושתיה גשמיות. והן דברי המד' לומר מהיכן זכו לבחינה זו להיות מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה נאמר אלהים אתם עז"א ד"א חכמות בנתה ביתה זה בצלאל שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים (דייקא) בחכמה וגו' לחשוב מחשבות לעשות חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי המילואים טבחה טבחה אלו הקרבנות מסכה יינה אלו נסכים אף ערכה שלחנה זה לחם הפנים דבגין מה דאכלו ולקטו כהנים מעליו אתברכא כל מזונא דלא לקטרג בהין יצה"ר כ"א לעשות כאיש ע"כ שלחה נערותיה זה משה שהיה איש האלהים תקרא לאהרן ולבניו ע"ג מרומי קרת שהפריחן וקראן אלהים והיינו דכתיב ויהי ביום השמיני יומא תתינאה בחי' מל' כדאי' בזוהר, ולדרכנו יאמר בבחי' יום השמיני הנקרא אלהים קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל: ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו' והקרב לפני ה' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים וגו'