ייטב לב ויקרא תקה

אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו וגו' לעמוד ולשרת בשם ה' ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי אר"א בר"י פשוט לן שבחלוק לבן שימש משה כל שבעת ימי המילואים ע"כ. ויש להבין דהיה ראוי לומר כל מ' שנה שימש משה בכהונה גדולה ומה זה שאמר בלשון שלילה לא נמנע משה מלשמש כו', ב' מה ראה ר' ברכיה להוכיח הדרש ממקרא אחר בד"ה מדיוקא מדכתיב בניו יקראו על שם הלוי מכלל שהוא היה כהן ולא נראה לו ממקרא ראשון דכתיב בהדיא משה ואהרן בכהניו ובספר אהל יעקב פ' תצוה ביאר הענין היטב כי רבי ברכיה כיון בזה להתיר הספק הנופל על זה ממה דאי' במדרש שהבאתי לעיל כי בשביעי א"ל לא שלך אלא של אהרן הרי שעל פי העונש לא היה הכהונה רק לאהרן ואיך אמר כאן כל מ' שנה לא נמנע משה מלשמש כו' לזה הביא ר' ברכיה הך קרא בניו יקראו על שם הלוי לתרץ זה והוא על פי האמור במדרש שבחלוק לבן שימש משה ז' ימי המילואים, ולכאורה מה משמיענו בזה ומה יתרון למשה בזה אבל הסכת ושמע כי מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא וזה משפט מלך בשר ודם להיות לו שרים רבים וכל אחד ממונה על עסק מיוחד וכל א' ואחד יש לו תבנית מלבושים אשר ילבש בהן ועתים ידועים ומוגבלים להעסק ההוא ומתי יבא לפני המלך לא בכל עת שירצה הוא, ומלבד השרים ההם יש שר א' מיוחד אוהבו של המלך אשר אין לו התמנות מאומה ביחוד ועכ"ז מעלתו עודפת על כולם כי ידיו רב לו לעשות כרצונו להתעסק בכל עניני התמנות של כל השרים והוא אינו לובש בגדים מיוחדים לאשר אין לו עסק מיוחד ובכל מיני מלבושים ובכל עת ובכל שעה יכול לבוא לפני המלך, וזה היה ההבדל בין אהרן למשה כי אהרן היה לו התמנות מיוחד לשמש בכהונה גדולה ולכך נאמר לו ואל יבא בכל עת אל הקודש, ב') בזאת יבא וגו' כתונת בד וגו' הנה הגביל לו זמן בואו וצלם דמות מלבושיו להתמנותו לא כן משה עליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא ואיתא במדרש עייל בלא בר וכן דרשו אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא נמצא שמשה לא היה לו התמנות מיוחד על זה אך ברצותו היה משמש בכהונה גדולה ולא היה צריך זמן מוגבל ולא מלבושים מיוחדים להיותו נאמן ביתו ורעו כביכול וזה שהשמיענו שבחלוק לבן שימש משה ולכך לא אמר כל מ' שנה היה משה משמש בכהונה גדולה כי הלא אהרן היה נבחר לכהן אך עכ"ז לא נמנע משה גם כן מלשמש בכהונה בעת שרוצה כי הוא כאותו שר החשוב בעיני המלך לעסוק בכל מיני שרות והתמנותו ואם כן צריך להבין מדוע הרע למשה כשנצטוה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו וגו' ומה זה העונש הנחרץ לא שלך היא אלא של אהרן לזה בא ר' ברכיה לתרץ זה והביא הך קרא דד"ה דשם נא' בניו יקראו על שם הלוי לומר כי אם אמנם למשה עצמו לא היה נפקותא עכ"ז יש נפקותא לענין בניו אחריו כי ויבדל אהרן להקדישו להתמנות מיוחד לכהונה גדולה ונאמר והיתה לו ולזרעו אחריו לא כן משה כיון שלא נתמנה ביחוד על זה רק מהיותו בעיני המלך אהוב וחביב לא נמנע מלשמש בעת שרצה אבל בניו שלא היו בבחי' ומדרגתו נשארו לוים ולא כהנים עכ"ד וש"י והן דברי המדרש ודברי הכתוב שלפנינו לאחדים בידינו לאשר כל ז' ימי המילואים היה משה סבור שלו היא הכהונה ויהיה לו ולזרעו אחריו וביום השמיני א"ל לא שלך היא אלא של אהרן הגם כי עכ"ז כל מ' שנה היה בכחו לשמש בכהונה עכ"ז אין לבניו אחריו ומה שא"ל של אהרן היא היינו שהיא לו ולבניו אחריו כי הוא נתמנה על זה ביחוד והיה למשה מזה צער וז"ש ויהי ל' צער ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבני"ו דייקא כאמור: ויהי ביום השמיני במד' בר קפרא פתר קריא בתורה חכמות בנתה ביתה זו תורה חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרי תורה מוידבר עד ויהי בנסוע חד מן ויהי בנסוע עד ובנתה חד ועד סיפיה חד, טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה שלחה נערותיה תקרא אלו ישראל על גפי מרומי קרת שהפריחן הקב"ה וקרא אותן אלקות שנאמר אני אמרתי אלקים אתם וגו' עי"ש, ראב"כ פתר קריא באהל מועד חכמות בנתה ביתה זה בצלאל שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וגי' חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי המילואים הה"ד כי שבעת ימים ימלא וגו' טבחה טבחה אלו הקרבנות מסכה יינה אלו הנכסים אף ערכה זה סידור לחם הפנים שלחה נערותיה תקרא זה משה הה"ד ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו': נ"ל ביאור הענין לקשר ב' המדרשים יחד כאחד ע"ד דכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו ז"ל כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון אכילה ושתיה והליכה לדרך וישיבה וקימה ושיחה כל צורכי גופו יהיו כולם לעבודתו יתב' שמו או לדבר הגורם עבודתו כמבואר באו"ח סימן רל"א ועד"ז אמרו בברכות והגית