ייטב לב ויקרא תקד

פתח אהל מועד שהחזיק מועט (שהיו ממעטים א"ע) את (המקום) המרובה ומדת עניה ממשה רבינו למדנו שעליו נאמר והאיש משה ענו מאד מכל האדם וגו' וכמ"ש ונתנו מה וא"כ מזה עצמו שנקהלו אל פתת אהל מועד מקום מועט לאשר היו בעיניהם בחינת אין יש מופת שמה שעשה משה לפניהם להלביש את אהרן ואת בניו לא היה לכבודו ולכבוד אחיו כי אם לעשות ולקיים מצות ה' כי אלו היה כוונתו לכבודי ולכבוד אחיו כבר יצא מגדר ענוה וממי זכו ישראל ללמוד בחינת ענוה אם רבי לא שנה כו' ואיך עמדו על מקום מועט, וז"ש קח את אהרן וגי' ואת כ"ל העדה הקהל אל פתת אהל מועד ועז"א הנך רואה ויעש משה את כל האמור בענין כאשר צוה ה' אותו דייקא לא לכבודו כי' כי ותקהל העדה אל פתח אהל מועד אין זה כ"א מכח ענוה שלמדו ממשה: ע"כ ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות פירוש רש"י דברים שתראו שאני עושה צוה הקב"ה לעשות ולקיים מצותיו אני עושה ואל תאמרו כלומר שלא תוכלו לומר לכבודי ולכבוד אחי כו' ממה שעיניכם רואות שנקהלו כל העדה אל פתח אהל מועד והבן: ואת כל העדה הקהל וגו' ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ותקהל העדה וגו' והול"ל ויקהל העדה ומה זה ותקהל דמשמע מאלי', ע"כ נראה כי משה היה לי כח המושך אליו כמו אבן מאגנעט המושך אליו הברזל לפי שהי' שורש כללות ישראל ונקרא בזוהר כללא דיהודאי והוא היה המלמד תורת ה' לעמו ישראל ע"כ כל חלק מישראל שהי' משתוקק לדבק בעיקרא ושרשא דכל עלמין הוא הבורא ב"ה הי' מתאסף מאליו אל משה כי היה רעב וצמא לשמוע ממנו דבר ה' ורצונו יתברך. וז"ש ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ר"ל שהיה משה מקיים ועושה מצות ה' כראוי על כן ותקהל העדה (מאלי') אל פתח אהל מועד והטעם ע"ז אמר ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות כלו' לפי שהי' משה אומ' תמיד אל העדה זה אשר צוה ה' לעשות על כן נכספו וכלתה נפשם לשמוע לכן נקהלו מאליהם אליו אל פתח אהל מועד והבן: ופתח אהל מועד תשבו וגו' יש לרמז בזה מה דאיתא בשבת סוף פרק מי שהחשיך תנן התם שוב יום אחד לפני מיתתך כו' שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע כו' א"ל אדרבה ישוב היום שמא כו' אמר ריב"ן משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה פקחין שבהן קשטו א"ע וישבו על פתח בית המלך כו' וז"ש ופתח אהל מועד (המיועד לכל חי) תשבו יומם ולילה שבעת ימים (ימי שנותינו שבעים שנה ואז) ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו כי צדיקים במיתתם קרוים חיים. ואפשר שזה הנאמר באברהם וירא אליו ה' וגו' (כי) והוא יושב פתח האהל (המיועד לכל חי) כחום היום כלומר בעודו בתוקפו וגבורתו עד אשר לא תחשך השמש ואפשר שזה שרימז בשמואל סי' ג' ונר אלהים טרם יכבה (כלו' טרם כבה נרו מזה העולם) ושמואל שוכב בהיכל ה' הוא ההיכל שלמעלה שעליו נאמר לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לומר שגם בעודו בחיותו היה כולו במקום טהרה בהיכל ה' שמה: שמיני ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, להבין אומרו ויהי שאינו אלא לשון צער גם למה קרא לבניו בשלמא לזקני ישראל ניחא כמו שפרש"י, ובמדרש רבה כל שבעת ימי הסנה הי' הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים ובשביעי א"ל שלח נא וגו' א"ל הקב"ה משה חייך שאני צוררה לך בכנפך, אימתי פרע לו כל ז' ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא בשביעי א"ל לא שלך היא אלא של אהרן הה"ד ויהי ביום השמיני ע"כ נראה שהמדרש בא לישב ולפרש מה שדקדקנו וביאור הדברים הוא שהדברים נמשכים למה דאיתא למעלה שם במדרש כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה הה"ד משה ואהרן בכהניו ר' ברכיה בשם ר"ס מייתי לה מהדין קרא בני עמרם