ייטב לב ויקרא תקג

בתרתי בוש וירא וסיים בחדא למה אתה בוש אבל הענין עפמ"ש שהיה אהרן בוש מלקבל שררות הכהונה מכח ענותנותו כדכתיב ואהרן מ"ה הוא וגם היה ירא שמא יכוון להנאתו להתפאר וימעול בהקדש ולזה א"ל משה למה אתה בוש כלומר בשביל שאתה בוש ובורח מן הגדולה לכך נבחרת כמאמרם כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו ועוד דברים בגו מכח שאתה בוש ובורח מן הגדולה וכבוד שוב אין לך לירא שמא תכוון להתפאר שהרי אינך חפץ בתפארת וכבוד לכך נבחרת ולזה לא היה צ"ל ירא כיון שהיה בוש אזדא לה היראה והבן. והן הדברים שפתה משה את אהרן שהיה בורח מהשררה שא"ל בשביל כך נבחרת כמ"ש וממנו זכו בניו לבחינה זו לברוח מן הכבוד ובשביל זה נחלו הכבוד וז"ש הכתוב ואת בניו אתו דייקא וז"ש המדרש כבוד חכמי"ם ינחלו כלומר מאבותיהם אלו בני אהרן והיינו מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו אבל עוד דברים בגו ע"ד ששמעתי עובדא הוה במוזלה"ה פעם א' אירע שכשהלך וישב ללמוד נתערב בלבו איזה מחשבה להנאתו לחדש איזה דבר להתנאות וכדומה אז גמר בלבו כיון שזה שלא לשמה לא אלמוד עתה ירצה לילך בטל ושוב אמר עם לבבו וכי אני רשאי לילך בטל הלא כתיב והגית בו יומם ולילה ואין אני רשאי להבטל ממנה אפילו רגע אחת ואני מוכרח ללמוד חזר ואמר אתה ה' יודע מחשבות לבי אם לא מכח שאני מחויב לקיים מצות והגית בו לא הייתי לומד עתה מחמת כוונת הנאתי רק מכת שאני מחויב לקיים מצותך א"כ כוונתי לשמה לקיים רצונך ואם אפילו יתערב בכ"ז כוונה בלתי רצויה וענוש אענש ע"ז עכ"ז אני מחויב בדבר ללמוד ושלא לילך בטל אפילו רגע א"כ ממילא כוונתי לש"ש אז אמר בלבו עתה אני מבין כי מאד עמקו מחשבותם של חז"ל שא' לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כלו' אפי' אם עולה בלבו שילמוד להנאתו שלא לשם שמים לא יאמר אלך בטל כי אם ילמוד שהרי אינו רשאי לילך בטל והוא מוכרח ללמוד אפילו בכוונה בלתי רצויה אם נן בהעלותו על לבו כך הרי כוונתו רצויה לשם שמים וז"ש שמתוך שלא לשמה בא לשמה עכ"ד והבן כי זה שכל עמוק. ועד"ז אמר משה לאהרן בודאי אם אפשר לו להתכוון בלתי לשמו יתברך מה טוב אך אפילו אם אולי יתערב בו איזה מחשבה להנאתו וכדומה עכ"ז אינו רשאי להבטל מזה כי הוא מחויב לקיים מצות בוראו על לב אופן ומכש"כ מה שהדבר נוגע לטובת ישראל לכפר על העם אם כן אפילו אם ענוש יענש על שמועל בהקדש עכ"ז הוא מחויב למסור נפשו בשביל שמו יתב' ובשביל ישראל שזה דרכו בקודש שא' מוטב יתלה הסרחון בי וכו' וכן עשה בלקיחת המחתה שגמר בלבו למות חלילה בשביל ישראל כמו שא' המדרש וממילא אם יהי' כוונתו כך אז הרי כוונתו זכה רק בשביל לקיים מצות בוראו ובשביל טובת כלל ישראל וזה ענין הדברים שפתה אותו משה ונתן לו עצה של חכמה והשכל: וז"ש קח את אהרן בדברים ומה הוא הפתוי הוא מה שנאמר בקטורת ויקח אהרן בשביל שאמר אלו אני מת איני כדאי כ"כ עד"ז מחויב ללבוש את הבגדים אפילו אם ח"ו יענש בשביל שיש בו תערובות מחשבה שאינו רצויה עכ"ז מחויב בזה לקיים המצוה לטובת כלל ישראל וז"ש המדרש אמר הקב"ה למשה חייב אני לו לקיחה בשביל ויקח את הקטורת לכך נאמר קח את אהרן כלומר תקחנו בדברים האלו ומאתו זכו בניו לבתי' חכמה זו וז"ש כבוד חכמי"ם ינחלו וזה פי' נאה לדעתי בין והתבונן: קח את אהרן וגו' ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד יל"ד דהיל"ל ויקהל העדה וגו' ונ"ל כי רש"י פי' למעלה זה אחד מהמקומות שהחזיק מועט את המרובה וזה ענין נס בזכותו של משה וז"ש לאשר ויעש משה (בכ"ע) כאשר צוה ה' אותו (בכל התורה כולה ע"כ) ותקהל העדה אל (מקום מועט) פתת אהל מועד כלומר אם שהיו מרובים נקהלו ועמדו במקום מועט בדרך נס אבל משה לא רצה להחזיק טיבותא לנפשו לכן ויאמר משה וגו' זה הדבר (שנקהלו ועמדו על פתת אהל מועד המועט הוא) אשר צוה ה' לעשות: א"י כי שמעתי לפרש המשנה עשרה נסים נעשו בבית המקדש כו' עומדים צפופים וכו' כי מי שהוא בעל גאוה ורוצה בהתנשאות הוא צריך הרחבת מקום לפי ארכו וגדלו וטובו המלא עולם אבל מי שהוא שפל בעיניו וממעט את עצמו וכאין יחשב בעיניו איננו תופס מקום רב וז"ש עומדים (בקומה זקופה) צפופי' ומשתחוים (בהכנעה) רוחים ולכך לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים כי כבר העידה התורה עלינו כי אתם המעט מכל העמים שאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם, ולדעתי ז"ש ותקהל העדה אל