ייטב לב ויקרא תקב

רוצה וכל זה למען הציל בזכותו שארית ישראל וכן היה ת"ל יצא העיר בשלום) וז"ש המדרש ויקרא משה לכל זקנ"י ישראל הה"ד פלס ומאזני משפט לה' ביאור הדבר דקשה למה הוצרכו הזקנים ומשה ואהרן לנתינת דם לכן אמר הה"ד פלס ומאזני משפט לה' (לשקול זכיות של ישראל ע"כ) מעשהו כל אבני כיס וגו' שכל האבנים (ע"ד אל תקרא אבנים אלא בונים) יהיה בכיס לצרפן ולשקול אותן יחד והכוונה לזה גמר אומר כי חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם (בחכמתו) יכפרנה בצירוף כולם כא' וז"ש המדרש ויקרא משה לכל וכו' הה"ד בישישים חכמה וגו' כי חכמה גדולה ויתירה היה בזה לטובת כלל ישראל ועי' מ"ש בענין זה ריש פרשת וארא שע"י שאמר משה למה הרעותה וגו' א"ל עתה (דייקא) תראה אשר אעשה לפרעה כי מכח זה שהתרעם על מדותיו נכנס לספק וממילא בזכותו ובימין צדקו יושעו ישראל ועפ"ז יתבאר המדרש הנצב פתח השער דהנה איתא במדרש תצוה כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה א"ל הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך, וקשה למה הרע למשה עתה הלא כאשר אמר לו השי"ת הלא אהרן אחיך היה שמח בגדולתו ועתה למה חזר בו ופי' החן טוב כי עלה בלבי שנדחה אהרן ממחיצתו יען עשה העגל וכבודו יתב' שיהיה משה איש האלהים כהן לאלהים שהיא לא חטא בעגל ולא הוצרך לכפרה וע"ז השיב לו ה' תורה שלי היתה ונתתיה לך ירצה מה טעם התורה לא בשמים היא ולא ניתנה למלאכים כי אם לך הוא מכח טענה זו כלום יצה"ר יש בכם כ"כ לא נבחר משה לכהן כי לא טעם טעם חטא והיה משולל מיצה"ר משא"כ אהרן שחטא קצת בעגל והוצרך לכפרה לכן הוא נבחר לכהן למען יכפר בעדו ובעד כל הקהל עי"ש. ועפ"ז פי' מוזלה"ה בפ' שמיני מ"ש מלמד שהיה אהרן בוש וירא לגשת (מחטא הנ"ל) א"ל משה למה אתה בוש מאותו חטא מזה עצמו אתה נבחרת כאמור עי"ש. והן הדברים הנאמרים כי יותר היה יכול אהרן להצטרף עמהם לכפר עליהם בזכותו מטעם הנא' וז"ש המדרש כי אלהים שופט על פי דת התורה לכך בלשון ז"ה ישפיל זה אהרן ויצא העגל הז"ה ובלשון ז"ה קרבן אהרן ובניו ירים ומה"ט הוצרך לקרבן ביום המשח אותו וכה"ג בכ"י למען כאשר הוא לכפרה על עון הנ"ל כ"כ יצטרף עם ישראל לכפר בעדם והבן קח את אהרן ואת בניו אתו במדרש תנחומא כבוד חכמים ינחלו אלו בני אהרן שנאמר קח את אהרן ואת בניו אתו למה נאמר קח אמר הקב"ה למשה חייב אני לקיחה (לאהרן) קום אתה וגדלהו בלקיחה ואימתי לקח אהרן בשעה שיצא הקצף כו' וא"ל משה קח את המחתה א"ל אהרן הלהרגני אתה מבקש בני הכניסו אש זרה ונשרפו ואני מוציא לחוץ ואיני נשרף א"ל משה לך מהרה וגו' כיון ששמע אהרן כך אמר אלו אני מת על ישראל איני כדאי מיד ויקח אהרן לכך א' הקב"ה קח את אהרן גדלהו בלקיחה וכו' קח את אהרן ואת בניו זש"ה מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו ד"א קח את אהרן ואת בניו א"ל הקב"ה פתה אותו בדברים לפי שהי' בורח מן השררה כי' עכ"ל והדברים צריכים ביאור: והנ"ל בזה על פי דכתיב למעלה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי, ויל"ד דבתחלה אמר לכבוד ולתפארת ולבסוף לקדשו וגו' ותו אשר מלאתים היה לו לומר דקאי על חכמי לב ומה זה דאמר מלאתיו ל' יחיד וכבר עמד ע"ז בזוהר: ונ"ל על פי דאיתא בגמ' הוריות כשמן הטוב וגו' עד היה משה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה יצא בת קול כשמן הטוב ועדיין היה אהרן דואג שמא אני מעלתי יצא ב"ק מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו', והענין כי מצוה שיש בה הנאת הגוף כמו ענין שררות וממשלה ולבישת בגדים שיש להתנאות ולהתפאר בהן יקשה על האדם להתכוון בהם שלא להנאתו כי אם לקיים מצות בוראו ולזה היו דואגים שמא נתערב ח"ו איזה כוונה להנאת עצמן עד שיצא ב"ק כי האמת שהיה הכוונה בלתי לה' לבדו וז"ש ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך (שהם) לכבוד ולתפארת ושמא יעלה על לב החכמים העושים לחשוד את אהרן שיהיה כוונתו להתפאר ע"כ ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו (כלו' את אהרן) רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן (שכוונתו בהן בהלבשן) לקדשו לכהנו לי לשמי דייקא כי זה ענין חכמה ושכל לעשות דבר שיש בו הנאת הגוף ועכ"ז תהיה הכוונה זכה ורצויה בלתי לשמו יתברך (ובספר אהל יעקב פירש גם כן הפסוקים עפ"י הקדמה זו אך בדרך אחר עי"ש): ובזה נבין הנאמר להלן ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח פרש"י שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת דקשה פתח