ייטב לב ויקרא תקא

ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו' דקשה כיון שדבר אתו קשות כפרש"י א"כ וידבר אלהים מבעיא ליה ולמה נזכר שם הויה מקור הרחמים גם יש להבין ועתה הכיתה לי מה זה שא' ועתה, ולהלן נא' שם ויאמר משה אל ה' ראה וגו' ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ופרש"י הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות ל"ל מציאת חן ב') ותו הא גבי ונת מצא חן פרש"י אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן והכי משה לא הי' כדאי אלא שמצא חן אתמהה, ג') ואדעך למען אמצא חן (ופרש"י פתרונו למען אכיר כמה שכר מציאת החן) והול"ל למען ידעתני בשם כנאמר ברישא דקרא, ד') והנחותי לך הכי לו לבדו ולא להם חלילה ה') וחנותי את אשר אחון וגו' את ל"ל: ונ"ל עפמ"ש הנזה"ק פ' מ"ט לפרש הגמרא דתענית בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא סברו מיניה משום זכותיה דרב דנפיש אתחזי להו בחלמא רב דנפישא זכותיה טובא הא תלתא זיטרא היא לרב דקשה הלא בכלל מאתים מנה, אבל הענין דצדיק מגין משום דאם משניתן רשות כו' ח"ו אינו מבחין וזה בצדיק שאינו גמור אבל בצדיק גמור אינו מגין ומציל כי בלאו הכי מבחין עכ"ד, ומורי זקני זלה"ה עשה סמוכין לדבריו מהא דאיתא ביו"ד סימן קי"א בשתי קדרות אם אין בכל אחד ואחד כדי לבטל האיסור שניהן מצטרפות לבטל אבל אם יש בא' לבטל אינה מצטרפת עם השניה שאין בה לבטלה ואותה שאין בה כדי לבטל אסור בנפל איסור דאורייתא דל"ל שאני אומר כו', והטעם מתמת שמעולם לא נכנס הקדרה שיש בה לבטל בכלל ספק אינה מצטרפת לבטל עי"ש בש"ך ס"ק ט"ז, ובזה פי' בפ' בלק הן עם לבדד ישכון וגי' עי"ש וז"ש ה' (בפ' קרח) אל משה הרתו מתוך העדה הזאת לבלי להצטרף עמהם ואכלה אתם והנה משה ידע בעצמו שאינו נכנס בכלל הספק אף אם יהיה בתוך הקהל וע"כ ויאמר משה אל אהרן דייקא שהוא אינו בבחינה זו קח את המחתה וגו' ויקח אהרן וגו' וירץ אל תוך הקהל וגו' ונכנס בכלל הספק ויתן את הקטרת ויכפר והנה בגמ' ברכות איתא כל התולה בזכות אבות הקב"ה תולה לו בזכות עצמו מנ"ל ממשה שא' זכור לאברהם וגו' והשיבו הקב"ה אעשה כי מצאת חן בעיני, ולכאורה הלא הוא הי' למעלה בגבהי מרומים לקבל התורה והם למטה עשו מה שעשו ולא נכנס בכלל ספק כלל ואיך זכותו יציל אותם כיון שנתמלא סאתם, אבל התירוץ לזה כי הוא היה גרמא בננקין מכח שהעלה הערב רב א"כ גם הוא נכנס בכלל ספק ויש מקום להנצל בזכותו, וז"ש וידבר הוי"ה (מקור הרחמים) אל משה לך רד (מגדולתך) כי שחת עמך וגו' אתה גרמת להם (כפרש"י) לכך ועת"ה אחר שירדת מגדולתך ונכנסת לבית הספק הניחה לי שעתה פתח לו פתח להתפלל בעדם כי יש מקום להנצל בזכותו משא"כ אם לא היה הוא גורם בדבר ולא נכנס בכלל ספק לא היה מועיל תפלתו להנצל בזכותו כאמור ומפני זה גם משה לא היה כדאי אלא שמצא חן וז"ש משה ואתה אמרת ידעתיך בשם לא מפני שאני כדאי כי אם וגם מצאת חן בעיני וגי' אם כן הודיעני נא את דרכך ואדעך (ומה ארויח בזה) למען אמצא תן וע"כ לא אמר למען ידעתני בשם כי מכח זה לא יוכל להציל אחרים בזכותו כ"א רק בשביל שאינו כדאי ונכנס לספק אלא שמצא חן וז"ש וראה כי עמך (דייקא) הוי (הקדוש) הזה כלו' ואותן שעשו מה שעשו עתי המה שאני העליתים ואני הגורם ואמר זה כדי להסכים שאינו כדאי אלא שמצא חן למען הציל אותם והבן ואמר לו ה' פני ילכו והנחותי לך בזכותך וז"ש משה ובמה יודע אפוא כי מצאתי תן וגו' דייקא הלא בלכתך עמנו וגו' וא"ל ה' אעשה כי מצאת חן וז"ש לו אני אעביר כל טובי על פניך וגו' כלו' בזכותך וחנותי (לאחרים) את (עם) אשר אחון ואז"ל אע"פ שאינו הגון ורחמתי (אחרים) את (עם) אשר ארחם ואמרו ז"ל אע"פ שאינו כדאי כי עי"ז יכול להציל לזולתו וז"ש הכתוב אלהים יחננו דייקא בבחי' חן ויברכנו (כי) יאר פניו (לאחרים) אתנו סלה כמו שמפרש הרמ"א עי"ש וזה היה הענין כאן כי אלמלא לא נצטוו הזקנים ומשה ואהרן בענין הדם היה נראה שהם אינם נכנסים בגדר ספק ולא היה מקום לישראל להנצל בזכותם כי לא היה מצטרפים עמהם ולזה התחכם ה' לצוות את כולם כאלו גם הם נכנסים לספק למען זכותן יגן על כל ישראל, וז"ש ויקרא משה לכל זקנ"י ישראל (דייקא) ויאמר אליהם משכו וקחו וגו' (וגם) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר והכוונה כדי לכנוס להספק להצטרף עמהם וז"ש ושמרתם את הדבר הזה לכנוס לבית הספק בשביל ישראל כדי להצילם לחק לך ולבניך עד עולם ומה"ט גם משה ואהרן כך עשו כדי להצטרף עם ישראל. (ועובדא ידענא כי בימי קדם בהיות ק"ק אוהעל באיזה זמן בסכנה גדולה מכח המרידה וסיפר מוזלה"ה בעהת"ת ספר ישמח משה כי נאמר לו בחלום קומי צאי מתוך ההפכה והשיב איני