ייטב לב ויקרא תק

תוקד בו אש שלמטה משלו ואחר זה תוקד עליו רשפי אש שלהבת יה משמים ולבש הכהן מדו ב"ד ומכנסי ב"ד ילבש וגו' יאמר אם שהאמירה ברבים הוא בפרהסיא צריך לזהור מפניות והתפארות שידמה לו כאלו עומד לבדו ובדד ישב ואז והרים את הדש"ן וגו' (הנעשה ע"י שט"ן כמספרו) ושמו אצל המזבח שמזדונות נעשה זכיות והבן וז"ש לאמר זא"ת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו' כלו' שמה שצוה ה' לומר תורה לזולתו יאמר בבחי' זא"ת שידמה לו כאלו הוא מקבל מתלמידיו כי ויקחו אליך שהם לוקחים לקח תורה אליך והבן: זה קרבן אהרן ובניו במדרש הה"ד זה ישפיל וזה ירים ר"י פתר קריא בישראל בלשון ז"ה הושפלו שאמרו כי ז"ה משה האיש כו' ובלשון ז"ה הוגבהו ז"ה יתנו ורבנן פתרין קריא באהרן בלשון זה הושפל ואשלכהו באש ויצא העגל הזה ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן וצריך ביאור: ונ"ל עפמ"ש בזוהר תשא ויקהל העם על אהרן אמאי על אהרן בגין לאתכללא בסטרא דימינא דהא אינון שמאלא בעי תני' ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים ודאי בעו סטר שמאלא כו' לנו דייקא דאנן צריכין להאי מלה לתקפא סטרא דילן כו' אשר ילכו לפנינו הכי אמרו חתינן דאתון ישראל כל טוב וכל יקר לכו ואנן דחיין לבר דלכו וה' הולך לפניהם יומם אוף הכי אלהים אשר ילך לפנינו כמה דאזיל קמייכו הוי' כו' עי"ש, ביאור הדברים לדעתי דאיתא בזוהר פ' בא על הפסוק החדש הז"ה לכם דלא כתיב החדש הזאת דהא זה וזאת כחד מתקשרין ובאתר דאית דכר ונוקבא כחדא לית שבחא אלא לדכורא וע"ד ראשון היא לכם כו' לכם תרי זמני למה אר"י מנייהו אשתמע יתור כמה דכתיב כי חלק ה' עמו אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמין ולכאורה מה קמ"ל זיל קרי ביה רב הוא, אבל נראה לפענ"ד שכוון בזה למאי דאי' בזוהר דישראל אחיזה שלהם בבחינת זעיר ולכך נקראו בני ישראל אבל גד אינו נאחז כ"א בבחינת צדק מלכות ולכך נקרא גר צדק ולפ"ז הוסד דישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה דין גר מעמיו יש להם ואין אחיזתן רק בבחינת צדק לזה קמ"ל דאינו כן אלא אחיזתן בזעיר (דכבר יצאו מכלל בני נח) וז"ש דכתיב כי חלק ה' עמו אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמין היינו אפילו אחר שנתגיירו כי לא נקראו רק גר צדק והבן, והנה ערב רב היו גרים גמורים ולא הי' אחיזתם רק בבחינת צדק דינ"א דמלכותא ועם זה יש להוסיף טעם על ויקהל העם על אהרן אמאי על אהרן משום דמשה שושבינא דמלכא אחוז בזעיר וע"י והוי"ה (הוא וב"ד) הולך לפניהם יומם וגו' ולילה זה אל זאת משולבות ואהרן שושבינא דמטרנותא ואחיזתו בהוד כפי המסודר בהושענות ועי' בזה בזוהר וארא עה"פ הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ובמק"מ שם ותמצא כי זה וזה אמת. ולכן ויקהל העם על אהרן שושבינא דמטרנותא מלכות ויאמרו אליו קום עשה לנו (דייקא) אלהים שבזה אחיזתנו אשר ילכו לפנינו כי בישראל והוי"ה הולך לפניהם אוף הכי אלהים אשר ילכו לפנינו לתקפא סטרא דילן ולכן וימירו את כבודם בתבנית שור כדכתיב ופני שור מהשמאל וגרתי להפריד ח"ו זאת מזה ולכן אמרו כי ז"ה משה האיש וגו' (שאחיזתו בז"ה) לא ידענו וע"כ בלשון זה דייקא הושפלו ובלשון ז"ה הוגבהו דכתיב ז"ה יתנו ופי' הזוהר לתקן בחי' זה לחברו לזאת ע"כ יתנו מחצות השקל תרומה להוי"ה וכ"כ הענין באהרן שא' ואשלכהו באש ויצא כו' הז"ה בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן כדאיתא בזוהר אינון חייבי מפרשי לזאת מזה אתא אהרן קדישא ובנוי וע"י מתקרבין תרוייהו ואזדווג זה בזאת הה"ד בזאת יבא אהרן אל הקדש זה קרבן אהרן ובניו כו' עי"ש: באופן אחר יתבאר המד' הנ"ל בהקדם לשאול ולדרוש מענינו של יום הבא לקראתנו לשלום והוא במה שנאמר בפרשת בא ויקרא משה לכל זקני ישראל דיש להבין למה קרא לזקנים דייקא אטו לא נצטוו בזה כל ישראל, ב') למה אמר להם ולקחתם וגו' ולא שאר דיני פסח, ג') ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך ע"ע הלא מצות נתינת הדם על המשקוף לא היה רק לשעה ולא לדורות והרמב"ן פירש דקאי על גוף מצות הפסח אבל פשטא דקרא משמע דקאי אדסמיך לוה ד') וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ופי' רש"י להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר כו' ותהו כן עשו אף משה ואהרן כן עשו ולכאורה מה הרבותא ופי' הש"א למ"ש בנזה"ק דבצדיק גמור לא נאמר כיון שניתן רשות כו' וכיון שכן הצדיקים הגמורים וכש"כ משה ואהרן לא היו צריכין לנתינת דם וכו' קמ"ל שכולן עשו כאשר צוה ה'. ויש להבין מדוע באמת צוה ה' אותם לעשות כן כיון שלא נצרכו לכך, ונ"ל בהקדם לפרש אלה מקראי קודש פ' תשא וידבר