ייטב לב ויקרא תצט

באמרו בני אהרן אבל כאן שרוצה להודיע שבזמן הגלות די באמירה ונחשב כאלו הקריב קרבן ממש זה הוא נצמח עיקרו ושורשו ע"י עבודתו של אהרן שהוא היה קודש הקדשים וראש לכולן ומעשי ידיו ירצו על העתיד שיהיה די באמירה לבד ולכן אמר כאן צו את אהרן ואת בניו (שעל ידי אהרן עם בניו נצמח) לאמר זאת תורת העולה (באמירה לבד) הוא העולה אך לא מבלעדי אהרן זולת ע"י קדושתו של אהרן ובניו וכאמור: ובזה מבואר המדרש תנחומא הנצב פתח השער שבא לתרץ מה שהזכיר כאן אהרן וגם אומרי לאת"ר עז"א זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים כו' שבועה שאיני מקבל אלא מישראל על שהם בני אלים אלו האבות שמהם נצמח לקבל קרבן בהמה תמורת אדם וכמש"ל וכ"כ היו אהרן ובניו פועל דמיוני על העתיד שמהם נצמח לקבל עסק התורה לבד תמורת הקרבן וכאלו הקריב את עצמו, יזה שסיים התנחומא לכך נאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר ר"ל דלכך כתיב את אהר"ן ואת בניו ולכך כתיב לאמ"ר דע"י נצמח שדי באמירת זאת תורת העולה (וגם כן) הוא (עצמו) העולה וכנ"ל. ועפ"י הדברים האלה יתבאר הא דכתיב בפרשת אחרי איש וגו' במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם וגו' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם כו' חקת עולם תהיה זאת להם לדורותם דיש להבין הטעם שלא לשחוט חוץ לעזרה, ב') אומרו יביאו בנ"י את זבחיהם תיבות "בנ"י "את שפת יתר דהיה די לומר למען אשר יביאו זבחיהם וגם אומרו אותם שפת יתר, ולדרכנו נאמר כי מה שהקפידה התורה שלא לשחוט חוץ לעזרה כי עיקר הקרבן הוא מה שמקבל עליו מסירת נפשו לה' בעת הקרבן אז נחשב לו כאלו הקריב עצמו וזה לא היה באפשרי בלתי בבואו אל הקודש לבית המקדש אל הכהן העובד שם נהפך לבו בקרבו להתאונן על חטאיו ולמסור נפשו לה' ע"י עבודתו של הכהן בבהמ"ק כי שם היה גילוי אורו יתברך יותר ויותר מבשאר מקומות ועד"ז מפרש בסידור הגאון מהר"ז שער חנוכה ומפני חטאינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפני"ך דייקא השתחואה פנימית בביטול המציאות כמו שהיה בבית המקדש מחמת גודל גילוי אור שכינתו במקום אשר בחר לו יתב' לשכן שמו שם עי"ש, והוא עצמו מ"ש הכתוב הטעם למען אשר יביאו ב"י את זבחיהם ר"ל כי אין חפץ לה' בקרבן בהמה לבד כ"א יביאו את האדם לקרבן והוא אומרו יביאו בנ"י ישרא"ל א"ת (עם) זבחיהם וגו' וזה א"א כ"א והביאם לה' אל פתח אהל מועד (דייקא) אל הכהן (דייקא ואז) וזבחי זבחי שלמים לה' אות"ם וגו' ר"ל את עצמם של בנ"י וכמו שפרש"י פרשת נשא יביאו אותו את עצמו עי"ש, ואז לריח ניחוח לה' וע"ז גמר אומר חקת עילם תהיה זאת להם לדורותם כלומר מה שהקריבו בזמן המשכן והמקדש במקום הקודש באהל מיעד ע"י הכהן העומד לשרת שם את פני ה' שעי"ז מסרו נפשם לה' בכל לבבם בביטול רצון הפנימי באמת עי"ז ענין הקרבנות חק עולם לדורותם שדי אפי' באמירה בעלמא דוגמת הקרבן עד שבכ"מ מוקטר ומוגש לשמו יתב' ונשלמה פרים שפתינו וכאלו הקריב עצמו והבן: צו את אהרן וגו' לאמר זאת תורת העולה וגו', להבין אומרו לאמר וכבר פירשו הקדמונים עפ"י מאמרם כל העוסק בתורת עילה כאלו הקריב עולה וז"ש לאמר באמירה זאת תורת העולה דיני עולה אז הוא העולה וגו', וגם אנו נאמר עד"ז מענינא דיומא לרמוז מנהג אבותינו לדרוש בשה"ג להודיע לישראל חקי ה' ותורותיו כי כבר אחז"ל בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מיחל עוניתיהן של ישראל להבין אמרי יוש"ב, ונ"ל עפ"י מה שכ' המקנה בהקדמה על מאמרם איזהו חכם הלומד מכל אדם כי כבר אמרו ומתלמידי יותר מכולם הענין כי הקב"ה משפיע לחכם למען ישפיע לתלמידים ואם כן אף שהחכם היא המשפיע לתלמידיו מכל מקום כיון שהיא מקבל חלקי תלמידיו למען להשפיע להם ה"ה כאלו לומד מהם עכ"ד, וידוע כי בחי' דכר מעומד ואשה שהיא מקבלת דרכה בישיבה בסוד האשה יושבת וכו'. ולפי זה אם כי החכם עומד למעלה מכל העם ודורש עכ"ז צריך שידע בנפשו כי ה' יתן בפיו אומר המבשרות צבא רב והוא מקבל מהם ובשבילם ונקרא יושב וז"ש בשעה שהחכם יושיב דייקא ודורש אז הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל משא"כ כשהוא עומד בעיניו שנדמה לו שחכמתי עמדה לו תועבת ה' כל גבה לב, וידוע כי דכר מכונה זה ונוקב' מכונה זאת וז"ש צו את אהרן ואת בניו שעליהם נאמר יורו משפטיך ליעקב וגו' לאמר (לרבים) זא"ת תורת העולה (על לבבו) זאת דייקא בחי' מקבל מהם אז הוא העולה וגו' מכפר כמו עולה כל הלילה (הגלות) עד הבוקר הוא הגאולה ואש המזבח תוקד בו כמי שבמזבח הביאו אש הדיוט ואח"ז ירדה אש משמים כ"כ