ייטב לב ויקרא תצח

יצחק בנו ונחשב לו כאלו הקריבו ממש והוא היה פועל דמיוני לעתיד לבניו בעת שיקריבו עולות כאלו הקריבו את עצמם וע"כ אסמכי' התנחומא לכאן וזה ג"כ כונת המדרש שהתחלנו כדי לפרש הא דכתיב הוא העולה בוא"ו לומר שהקב"ה מקבל הקרבן כאלו הוא עצמו העולה ובזה יש טוב טעם מה שאין הקב"ה מקבל קרבן מן העכו"ם כי אם מישראל כי הם זרע אברהם יצחק ויעקב ועיקר הקרבן נצמח מאברהם בעת שבא להקריב את יצחק בנו לעולה ועז"א זש"ה כי מי בשחק יערוך (ר"ל קרבן) לה' אלו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל כו' אבל א"ר כ"א מישראל כי מי ידמה לה' בבני אלים אברהם יצחק ויעקב שבועה שאיני מקבל רק מישראל כי הם בני אלים אברהם יצחק ויעקב שמהם נצמח ענין הקרבן שיחשב כאלו הקריב עצמו ולכך א' הוא העולה בוא"ו, ועפ"ז יש לפרש הא דכתיב בפרשת בא ויקחו להם איש שה לבית אבות דתיבת איש לכאורה שפת יתר וגם אומרו לבית אבות צריך ביאור ולמ"ש יתכן שבא לומר שענין זביחת הפסח היה נחשב להם כאלו זבחו א"ע לשמו יתברך וזה נצמח מהאבות אברהם יצחק ויעקב וזה אמרו ויקחו להם איש שה ר"ל שבעת לקיחת הפסח ימסרו נפשם לה' והאיש בעצמו הוא השה וזה נצמח לבית אבות שהיה נחשב כאלו הקריב את יצחק ממש וכאמור והיינו דכתיב להלן והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ולדרכנו הוא שאלת בן חכם כי בשאר קרבנות יש מהן כולי כליל ועולה לה' ויש מהן שמקטירין האברים והוא העבודה לה' אבל בענין פסח שהוא כולו נאכל מה עבודה יש בזאת והתשובה על זה ואמרתם זבח פסח הו"א לה' בוא"ו שהיה נחשב לה' כאלו כל אחד זובח את עצמו במסירת נפשו לה' בעת זביחת הפסח כי באמת הוצרכו למסור נפשם אז מפחד המצרים ע"ד הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו וכמבואר בהר"י אברבנאל על הפסוק ויקרא משה לכל זקני ישראל עד שמפני זה אמר משה ענין לקיחת וזביחת הפסח לזקני ישראל שהם יעשו תחלה במסי"נ לה' וממנם ילמדו ישראל לעשות כמוהם עי"ש ולכך נחשב להם באמת כאלו זבחו א"ע וכאמור. אבל עוד דברים בגו ובזה יבואר הא דכתיב כאן את אהרן ואת בניו והיא עפ"י מ"ש לעיל פ' ויקרא בביאור התנחומא מהו עולה כו' כי בעת שעשה אברהם עולת האיל באותו שעה הבטיחו הקב"ה כשיעלו בניו עולות וקבלם כו' מה דאסמכי' להכא כי המפורשים פירשו צו את אהרן וגו' לאמ"ר זאת תורת העולה ר"ל באמירה בעלמא זאת תורת העולה (נחשב) הוא העולה ממש ע"ד שאז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזה על מוקדה על המזבח כל הלילה (הוא הגלות) עד הבוקר של משית עכ"ד, אבל יש להבין לפי זה למאי הזכיר כאן אהרן ובניו אם מדבר על זמן הגלות שכל אחד מישראל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, ותו קשה מה טעם יש בזה שהעוסק בתורה יהיה חשוב כקרבן מה דלא מצינו זה בשאר מצות שהעסק בתורה יהיה כאלו עשה גוף המצוה בפועל ולתרץ זה אמר המדרש כי עיקר הקרבן תה שנחשב מסירת נפשו לה' בעת הקרבן כאלו הקריב עצמו זה נצמח מאברהם בעת שעשה עולת האיל וכמבואר לעיל שהוא פועל דמיוני על העתיד שיקבל הקב"ה קרבן תמורת האדם והוא חשוב כאלו הקריב א"ע בפועל ממש וכמו כן מה שהקריבו הכהנים הקרבנות בפועל ממש במסירת נפשם של ישראל בשעת הבאת הקרבן זה היה פועל דמיוני על העתיד בעת שעוסק בתורת עולה או חטאת כו' ותקבל עליו מסירת נפשו לה' דוגמת הקרבן באם היה זה לרצונו יתב' אז מקבל השי"ת עסק התורה ומחשבתו הטובה במסירת נפש מצרפה למעשה וג"כ חשוב כאלו הקריב א"ע. וז"ש צו את אהרן ואת בניו ע"י שהם הקריבו בפועל ממש מזה נצמח לאמ"ר זאת תורת העולה שבאמירה בעלמא תורת העולה אז הוא (בוא"ו) העילה וגו' ר"ל הוא עצמו העולה כל הלילה זמן הגלות כנ"ל, ובזה א"ש מה שצריך להזכיר לזה אהרן עפ"י מ"ש בספר קול יעקב סוף פ' תצוה עה"פ וכפר אהרן וגו', להבין הכפל עפ"י א' משה ראש לנביאים אשר מניצוץ נבואתו נמשכה הנבואה לכל הנביאים אהרן ראש לכהנים כי כל עבודתם לדורות היה פועל בזכותו וקדושתו של אהרן וזה שכפל ואמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים (שיעשה פעם) א' בשנה (מזה) יכפר עליו לדורותיכם כלו' זכות קרבנו יהיה שמור לדורותיכם לעולם כי העבודה שעשה אהרן ביוהכ"פ הראשון היה כלול בו כפרת כל יום הכפירים הבאים אחריו (אפילו בזמן שאין בית המקדש ושיח שפתותינו הוא שילום פרים ואילים) ועז"א טעם לזה קודש קדשים הוא לה' קאי על אהרן לומר כל הכהנים קודש ואהרן קודש קדשים וקדושתו אב ושורש לכולן עי"ש עכ"ד ולכן לעיל בגוף הקרבה בזמן המשכן די