ייטב לב ויקרא תצז

דבר קל נחשב לחטא וכ"כ ברשעים מצינו להיפך כי שוקלין זכיותן לפי ערך רשעתן ע"ד שא' עכו"ם מזכירין אותן לשבח שאין שוקלין בשר מת במקולין ואין כותבים כתובה לזכרים ובודאי לא נמצא זכות כזה בעם ה' וז"ש טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שמשחק עם הרשעים הענין כי הכעס המעורר ח"ו קטרוג על הצדיקים איננו בלתי אם הזכירו מקודם יקר ערכו וגודל פרישותו וקדושתו ומעלותיו הטובים, ולהיפך בשחוק שמשחק עם הרשעים איננו בלתי אם הזכירו מקודם גודל רשעו ושפלותו ומעשיו הפחותים ועד"ז נאמר הבן יקיר לי אפרים וגי' כי מדי דברי בו קשות (כמשמעו לשון דבור) ע"כ זכור אזכרנו עוד סיפור שבחו ומעלותיו ע"כ וגו' רחם ארחמנו, וע"ז א' המדרש ואפילו בשעה שאני כועס עליו אינו יכול להתאפק מלרחמו וז"ש שחורה אני ונאוה כל שחרותי הוא רק מחמת שאני נאוה אבל באמת אינו שחרות כלל עכ"ד וש"י. וז"ש כאן אשר נשיא יחטא כלומר אשרי מי שהוא נשיא אלקים ועי"ז נחשב לו כי יחטא וזולת נשיאותו וגדולתו לא היה אותו דבר קל נחשב לחטא כ"א לגודל ערכו וע"כ באותו שעה רחם ארחמנו וכאמור: א"י עפ"מ שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים כו' ופירשו המפו' כי יש צדיקים המוסיפים והולכים ממדרגה למדרגה יום יום מתנשאים ביתר שאת מיום אתמול ביראה ואהבה וקדושה וטהרה ופרישות יתירה ועי"ז מתחרטים תמיד מדי יום ביומו על יום אתמול כי עבר ולא באו למדרגה של היום והם הנקראים בע"ת ועליהם נא' במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים (הן שנדמה בעיניהם שהם צדיקים גמורים ובמדרגה א' תמיד) יכולים לעמוד עכ"ד, וע"ז נאמר סולם מוצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלהים הן הצדיקים כמבואר במדרש עולים תחלה למעלה למעלה ויורדים בו ר"ל עי"ז יורדים ונעשים שפלים ונבזים בעיניהם על בלתי היותם באותו מדרגה יום אתמול כאמור, וז"ש אשר נשיא יחטא כלומר אשרי למי שהוא נשיא ומתנשא יום יום ועי"ז נדמה בעיניו כי יחטא במה שלא היה בבחי' זו יום אתמול ושב ע"ז בכל לבבו ורפא לו: צו צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה הוא העולה וגו', יש להבין דלמעלה כתיב והקריבו בני אהרן וערכו בני אהרן וכאן כתיב את אהרן ואת בניו וכבר הקשה זה במדרש ותי' עי"ש תו יש להבין הא דכתיב הוא העולה בוא"ו וקרינן היא ביו"ד וכן הוא בתרגום היא ביו"ד ובתנחומא זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים מדבר בבלעם שביקש להדמות להקב"ה כבני אלים בני אברהם יצחק ויעקב אילי העולם א"ל הקב"ה מה אתה מבקש להטעות את עצמך שאקבל קרבן מן העכו"ם שבועה הוא שאיני מקבל אלא מישראל שנאמר מאת בני ישראל ברית עולם לכך נאמר צו את אהרן ואת בניו וגו', וצריך ביאור מדוע לא אמר המד' זה בפרשת ויקרא באתחלתא דקרבנות אדם כי יקריב וגו', ונראה דהוי קשיא ליה הא דכתיב הוא בוא"ו וקרי' היא ביו"ד ע"כ לתרץ זה אמר זש"ה כו', והכוונה בזה למה דאיתא עוד בתנחומא זאת תורת העולה מהו עולה אלא שהיא עולה ומכפרת כו' כי בעת שעשה אברהם עולת האיל שנאמר והנה איל אחר מהו אחר אלא אחר שהקב"ה ראה כי בכל לבבי ובכל נפשו בא להעלות את יצחק בנו לעולה ושלח לו את האיל כו' באותו שעה הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם ע"כ, ור"ל שמכח שבכל לבבו בא אברהם להעלות את יצחק בנו לעולה וגם בהאיל נכנס נשמתו של יצחק אז הבטיחו השי"ת שבעת שיעלו בניו עולות יקבלם כאלו הקריבו את עצמם ממש במסירת נפשם לה' בעת הקרבן וכמ"ש לעיל בפרשת ויקרא ע"ש מוזלה"ה וע"ד שפירשו המפו' אדם כי יקריב (תחלה) מכם קרבן לה' מעצמיכם במסי"נ אז מן הבהמה וגו' תקריבו וגו' וז"ש כאן זאת תורת העולה היא העולה ומכפרת והטעם כי הוא העולה בוא"ו כלומר שבאמת הוא בעצמו העולה במס"נ לה' יחשוב בעיניו יתברך כי הוא בעצמו העולה ועז"א התנחומא הטעם שזה נצמח מאברהם שבא להקריב את