ייטב לב ויקרא תצו

עבירה לשמה והלא רית והצלה לפני המקום ב"ה מבלעדי זה אלא שזה שנולד המן מאגג מלך עמלק ע"י שלא עשה שאול עבירה לשמה וצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים ולזה היה התיקון על ידי אסתר שהיתה מזרע שאול על ידי עשותה עבירה לשמה והגם דאיתא בזוהר כי אותו רשע לא נגע בה כי אם שידה נכנסה תחתיה עכ"ז אין סומכין על הנס וע"כ היא ע"ד עבירה לשמה נכנסה ועי"ז מפלתו של הי' המן הנולד ע"י עבירה לשמה וז"ש כאן כ"א החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה כו' ואז לא יתוקן חטא שאול שהחי' את אגג וא"כ את ובית אביך (שאול) תאבדו והבן: עוד אי' בספרים טעם למה שהי' ענין מפלת המן ע"י שנלקחה אסתר כו' והיה עבירה לשמה כי זהו סגולת ענין עבירה לשמה להשפיע ע"י מעשה העבירה דין על או"ה ודחמים לישראל ע"י המחשבה כי על ידי מצוה לשמה נשפע חסד ורחמים לבד וע"י עבירה גמורה נמשך ההיפך אך ע"י עבירה לשמה שהוא ב' הפכים במעשה ומחשבה נשפע חסד לישראל ודין לאו"ה ולכך הוכרחה אסתר לעבירה לשמה וע"כ כתיב ויעבר מרדכי שעשה עבירה לשמה בענין הצום בימי הפסח וידוע כי שונאי דוד היו מרננים אחריו בענין מעשה דבת שבע וכבר אמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה והוא בעצמו אמר לך לבדך חטאתי כו' למען תצדק בדברך שלא יאמרו עבדא נצח למאריה ועכ"פ היה עבירה לשמה ובטבעה לכלות שונאי ישראל וז"ש יבשו יכלי שטני נפשי היינו או"ה שנלחם עמהם עי"ז יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי היינו שמבקשין ומחפשין עבירות שלי כי ע"י שיכלו שוטני נפשי ידעו כי העבירות היו גם כן לשמה ולבי שלם עם ה' וז"ש קודש ישראל לה' אם אמנם כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ואיך יקראו קודש על זה אמר ראשית תבואתה ר"ל ראשית תבואת ישראל הוא קודש לה' אפילו בעשותם עבירה ח"ו הוא לשמה (וע"ד דאיתא בספרים אפילו אם עושה איזה רמאות במשא ומתן וכדומה הכוונה להחזיק בניו לתלמוד תורה ולמען לגמול חסד וצדקה וכדומה) ולכך כל אכליו יאשמו (כי) רעה (שעושין ישראל שהוא לשמה) תבא אליהם היינו על אוכליו כי ע"י זה יאשמו ויכרתו כי זהו סגולת עבירה לשמה ומה"ט אמרו חז"ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה והוא יישר אורחותיך שיעשה את העקוב למישור וכמו שפי' בעקידה פרשת במדבר ועד"ז פי' שם מאמרם הוי עז כנמר כו' אם כי הנם מדות פחיתות לאדם והרי עז פנים לגיהנם עכ"ז לעשות רצון אביך שבשמים הוא טוב כי הוא כעין עבירה לשמה, וז"ש המסורה ונודעה החטאת אשר חטאו עליו היינו הסבה שבעבורה חטאו שמסתמא הוא עבירה לשמה ע"י זה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו וכאמור. (ועי' מ"ש בפ' וארא): א"י המסורה הנ"ל וגם המסורה והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ושלמתי ראשונה משנה עונם. ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, עפ"מ דאי' במדרש והמים להם חמה א"ת חומה אלא חימה מלמד שנתמלא הים חימה להטביעם וא' מה נשתנו אלו מאלו כו' מה עשה הקב"ה אותו חימה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרים כי מדה"ד אינו חוזר ברקני' ועל כן כתיב נתתי כפרך מצרים, והטעם כי מה שהיו ישראל שם במצרים מגדלי בלורית ועובדי ע"ז וכדומה הכל מחמת שנתערבו בגוים ולמדו מעשיהם והם הגורמים וכדכתיב וירעו אותנו המצרים ופי' השל"ה שעשו אותנו רעים וחטאים אחר כך ויענונו לכן בדין שיטלו שכרם ועונשן של החטאים של ישראל כי הן המחטיאין אותן וכמבואר בספר ישמח משה פרשת בשלח עי"ש, וז"ש כל אכליו יאשמו (כי) רעה (שעשו ישראל) תבא אליהם כי הן הגורמים ועי' מ"ש בפרשת פנחס לפרש בזה מ"ש השיב את חמתי מעל בני ישראל שהשיב את החמה מעל ישראל על מדין שגרמו לזה עי"ש, וז"ש המסורה והקריב את אשר לחטאת ראשונה היינו אותן שהיו מביאים את ישראל לידי חטאת ע"כ ושלמתי ראשונה משנה עונם ומי הם על זה א' ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה וז"ש ונודעה החטאת אשר חטאו עלי' היינו הסבה ע"י מי חטאו ולכך ונודעה יד ה' את עבדיו (בחי' חסד ורחמים) וזעם את אויביו המחטיאים וכיון שזעם את אויביו עי"ז נשפע חסד ורחמים על עבדיו כו"ר אמן. וז"ש יבשו יכלו שוטני נפשי היינו המסטינים ומקטריגים על נפשי לומר מה נשתנו אלו מאלו הללו עבדו והללו כו' יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי היינו המבקשים להחטיא אותי ומריעים אותי ואותו רע תבא עליהם כאמור: אשר נשיא יחטא (עמ"ש פי' ע"ז פרשת משפטים) וכעת נראה לי על פי המבואר בספר קול יעקב על הפסוק שחורה אני ונאוה כי א' ז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי לפי ערכו ומעלתו