ייטב לב ויקרא תצה

א"י כי כל שאור וגו' ירמוז למ"ש הרמב"ם בס' המדע הלכות דעות שתי קצוות הרחוקות זה מזה שבכל דעה ודעה אינה דרך טובה וא"ר ללכת בהן וכו' הדרך הישרה היא מדה בינונית ודרך זו היא דרך חכמים כו' ושם פ"ב ואם יש לאדם מדה רעה רפואתו חי שהוא בעל חמה א"ל להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה כו' עד שיחזיר לדרך האמצעי שהוא דרך הטובה ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והוא מדה בינונית שבכל דעה עכ"ד ועי"ש בלח"מ ובסד"מ, וז"ש כי כל שאור רומז לדעות רעות קצה הראשון וכל דבש היינו הטובות קצה הב' לא תקטירו ממנו וגו' כ"א קרבן ראשית ר"ל מי שיש לו דעה רעה ורוצה להרגיל עצמו לדעה טובה אז בראשית תקריבו אותם קצה האחרון של דעות הטובות לה' אבל ואל המזבח מי שכבר זבת יצרו, הקצוות של דעות הטובות לא יעלו לריח ניחוח לה' כ"א מדה בינונית והבן זה: במסירה ונודעה החטאת אשר חטא עליו, ולידעה יד ה' את עבדיו וגו'. בהקדם לפרש קודש ישראל לה' וגו' כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם והיא כפל לשון גם הא דכתיב בתהלים סי' ע"א יבושו יכלו שוטני נפשי יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתו, ויש להבין מה זה שמתאר אותם בשני שמות שוטני נפשי ומבקשי רעתי ול"ל כפל הענין: ונ"ל ע"ד הפשוט עפ"מ שאמר יוסף התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה ופי' הפנים יפות כי ידוע מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מלבד בע"ז והטעם כי זה נוגע לכבוד עצמו יתברך וז"ש התחת אלהים (שבענין הנוגע לכבודו מצרף מחשבה למעשה) אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה במעשה ואם כן לא נשאר רק מחשבה לרעה שאינה מצטרפת למעשה זולת בע"ז הנוגע לכבודו יתברך עכ"ד. ויש להבין אם כן מדוע באמת נענשו השבטים על זה כדאי' בספרים שנתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות הלא לא עשו מעשה רק. מחשבה ואינה מצטרפת: ונ"ל על פי מה שא' החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שהרי ירבעם עומד ומקטיר כו' וכששלח ידו בצדיק חוד ותיבש ידו וא"כ אם בנוגע לכבודו של צדיק החמיר הקב"ה על המחשבה להצטרף למעשה ק"ו בחושב לעשות לו רעה שודאי מצטרף למעשה אלא שיוסף מכח מדת טובו וענותנותו לא היה חושב את עצמו לצדיק לכך אמר להם התחת אלהים אנ"י דייקא שאיננו צדיק לפי דמיונו אבל באמת הוא יוסף בצדקו לכך נענשו על מחשבה לבד ועפ"ז מבואר הא דכתיב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ולא מצינו שעשה לו רעה רק מחשבה, וכבר עמד על זה בירושלמי פ"א דפאה ותירץ דבעכו"ם מחשבה רעה מצרף למעשה וכ"כ תוס' סוף פ"ק דקדושין ולדרכנו בלאו הכי ניחא דלענין יעקב שהיה צדיק מחשבה של עשו הרשע מצרפת למעשה וחמור מנוגע בכבודו ית' בענין ע"ז וז"ש יבשו יכלו שטני נפשי (במעשה) יעטו חרפה וכלימה מבקש"י רעתי רק במחשבה שלא בא לידי מעשה, וז"ש להלן גם לשוני כ"ה תהגה צדקתך (שאתה חישב אותי לצדיק עד) כי בושו כי חפרו מבקש"י רעתי ולא עשו מעשה כ"א מחשבה לבד עכ"ז נענשו ובושו וחפרו והבן: עוד י"ל בהקדם הא דכתיב במגלת אסתר כ"א החרש תחרישי כו' ואת ובית אביך תאבדי ויש להבין בית אביך מה ענינו לכאן וכי לא סגי באמרו ואת תאבדו, אבל יתבאר עפמ"ש בספר הק' נועם אלימלך פרשת נשא לפרש מ"ש מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא נמצא בו שמץ דופי, עניני כי הצדיק צריך להשפיע טובות להדור וצריך שיהיה מקושר עמהם ואיך הוא עושה עם בעל עבירה לזה א' הגמ' גדולה עבירה לשמה יותר ממצוה שלא לשמה (כי העיקר הוא תלוי במחשבה ורחמנא לבא בעי כידוע, ומה"ט נמי אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה) ועל ידי שהצדיק לפעמים עושה עבירה לשמה עי"ז יכול להתקשר עם הבעל עבירה להטיב לו וענין עבירה לשמה הוא כמו דכתיב בשאול וירב בנחל ודרשו שרב על עסקי נחל כו' בהמה מה חטאה והיה נראה לו עבירה להרוג הבהמות של עמלק ואם היה יכול לעשות עבירה לשמה היה עושה כיון שכן נצטוה מה לו שנראה עבירה ה"ה עבירה לשמה וע"כ שלא היה יכול לעשות עבירה לשמה וממילא לא היה יכול להתחבר עם הבעל עבירה והיינו דכתיב משכמו ומעלה גבוה מכל העם ולכן לא נמשך מלכותו עכ"ד. ובזה מובן. כי הנס שנעשה בימי המן ותפלתו היה ע"י שנלקחה אסתר לבית המלך וא' וכאשר אבדתי אבדתי כי ע"ע באונס ועכשיו ברצון והרי זו