ייטב לב ויקרא תצ

א' מלכא ודאי שלים הוא אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסיא אע"ג דלא אתחזי כו' ועמ"ש בזה בפ' בא, וז"ש ויקרא (בקריאה של חיבה) אל משה עכ"ז באותו שעה עצמו נדמה בעיניו כאלו וידבר ה' אליו בלשון קשה כי הגם דאנפוי נהירין ומראה לו חיבה בקריאה עכ"ז באתכסיא דינא יתיב ובתוכו כאלו מדבר אליו בלשון קשה והבן: ד' עוד י"ל עפ"מ שפירשתי מאמר הש"י לאברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה עפ"י מה ששמעתי כי צדיק אחד אמר אפילו אם יאמר השי"ת שהוא צדיק שודאי אמת הדבר אבל אינו בטוח ומאמין שהוא צדיק רק באותו רגע ממש ולא ברגע שלאחריו כי אמרו ואל תאמן בעצמך כו' וע"ד שאחז"ל המקדש את האשה ע"מ שאני רשע אע"פ שהיה צדיק מקודשת שמא הרהר כו' עכ"ד וז"ש לו השי"ת עתה (על רגע זו) ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא א"ל על רגע שאחריו כי ברגע יכול להשתנות לגריעותא והידיעה אינו מזדקק לבחירה לענין העתיד ועי' מ"ש בזה בפ' תולדות לפרש הפסוק ונשלחך בשלום אתה עתה (דייקא ברגע זו) ברוך ה' עי"ש. וזה שא' ויקרא אל משה בקריאה של חיבה ונכתב א' זעירא כאלו לא נכתב רק ויקר לשון מקרה לומר שמשה עוד היה שפל ועניו ולא נתגאה עי"ז כי היה חושב שאין זה רק במקרה באותו רגע אבל ברגע שלאחריו היה נדמה לו כאלו וידבר ה' אליו בלשון קשה והבן: ובמדרש רבה פתת ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' בישראל שעמדו על הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשיה לשמיעה וא' נעשה ונשמע לשמוע בקול דברו כו' כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה שומע קול הדבור עצמו וחי' תדע לך שהוא כך שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר ויקרא אל משה והדברים סתומים ואומרים דרשוני ועי' בתנחומא וביפ"ת: והנ"ל בזה בהקדם לבאר הענין שהקדימו עשי' לשמיעה ועי' בשבת דף פ"ח עמא פזיזא כו' ויובן עפ"מ דאחז"ל כל מעשיך יהי' לשם שמים ובאו"ח סי' רל"א באורך עי"ש, ותורף הדברים שצריך האדם לעבוד את השי"ת בתורה ותפלה וגם באכילה ושתיה ושינה ומו"מ וכדומה שיתכוון בהם למען ילך בכח האכילה לעבוד את השי"ת ובמו"מ למען יפרנס בני ביתו הנקרא עושה צדקה בכל עת ולגדל בניי לת"ת ולעשות צדקה וגמ"ח כדכתיב כל הנשמה תהלל וגו' על כל נשימה ונשימה תהלל הענין כי בכל רגע מקבל האדם חיות מהבורא ברוך הוא המחיה הכל וצריך שלא למעול בהקדש באותו חיות אשר ממקום קדוש יהלך ולכן בכל עת שזוכר את הבורא יתב' ומשימו לנגד עיניו הוא מקשר באותו רגע אותו חיות בהבורא יתב' ומעלהו לשורשו לא כן אם ח"ו שוכח מאתו יתב' וע"ז נאמר השמר לך פן תשכח וגו' וכללו של דבר בעוסק בתורה ותפלה היינו עבודה ממש כשיתכוון בה לשם שמים והאכילה ושתיה ושאר צורכי הגוף הכוונה הפשוטה בהן למען הוא צורך עבודה וזהו שאמרו נעשה עשיה גשמיות ונשמע כדי לשמוע בקול ה' היינו עבודה ממש תורה ותפלה ומעשים טובים, אמנם יש בחי' יותר גבוה לעבוד את ה' באכילה ושתיה ומו"מ ממש כמו בתורה ותפלה וזהו שאמרו חז"ל איזהו עבודה תמה כל שאין אחרי' עבודה וביאר הדבר בספר הק' של הצדיק הקדוש מהרצ"ה ז"ל מזידיטשוב היינו שהיא עבודה ממש ולא צורך עבודה של אחרי' והבן, וזהו סוף דבר הכל נשמע פי' שיהי' כל עשיותיו בבחי' נשמע היינו עבודה ממש וא"צ עשיה מתחלה כדי לשמוע ובכל העשיה את האלהים ירא וגו' כי זה כל האדם והבן, וזהו שנאמר ואהבת וגי' בכל לבבך אמרו חז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר עניני היינו בדברים הנוגעים לנפש שהוא תורה ותפלה שהנפש מתאוה אליהם זהו מכונה בשם יצ"ט ובדברים הגופנים שהחומר מתאוה אליהם כמו אכילה ושתיה ואסיפת הון זהו מצד יצה"ר בכ"ז צריך שתהיה הכוונה רק למען אהבתו יתעלה ולא לצורך עצמו וזה שבא הכתוב לפרש מה שא' בכל לבבך בשני יצריך עז"א ובכל נפשך היינו בדברים הנפשיים תורה ומעשים טובים ובכל מאדך היינו הממון ודברים הגופנים. ובזה סרה קושית הגמרא אם נאמר בכל נפשך למה נאמר ובכל מאדך עי"ש, ולמה שכתבתי נכון היטב כי זה הוא קשה יותר לעבוד ה' אפילו בעסקו בדברים הגשמים לבלי להתקרב אליהם כי אם לצור עולמים ב"ה והבן. והנה בעסקו בתורה ותפלה מוציא הדבר מכח אל הפועל הדבור אבל בעסקו בענינים גשמים ידים עסקניות ומחשבותיו חכמניות, וז"ש לפעמים והיה הדברים האלה וגו' על לבבך (ולפעמים) ושננתם לבניך ודברת בם (היינו) בשבתך בביתך (אז ודברת בם) ובלכתך בדרך בלכת דידך לדבר הרשות כדאיתא בגמ' אז על לבבך והבן: ובזה י"ל (יהושע א') רק חזק ואמץ וגו' עד ואז תשכיל בהקדם כי תורה ותפלה עניני נפש יכונה