ייטב לב ויקרא תפט

פרשת ויקרא ויקרא אל משה וידבר ה' אליו לכאורה הול"ל ויקרא ה' אל משה וידבר אליו אבל הענין עפ"י מה דכתיב וירא אליו ה' ולא כתיב וירא ה' אל אברהם ופי' הכלי יקר כי מה שהשי"ת משרה שכינתו על בשר ודם ותנבא אותו אין הדבר לפי כבודו ורוממותו יתעלה כ"א מצד ענותנותו יתב' כי במקום שאתה מוצא גדולתו ית' הוא שמו יתע' שם הוי' ב"ה המהיה כל הווית ובו נרמז גדולתו יתברך שם אתה מוצא ענותנותו כי לכך בחר לו אותיות אלו שהם במילואם מספר קטן משאר אותיות ולכך אינו משרה שכינתי כ"א על מי שהוא שפל ועניי והיינו דכתיב וירא אליו הוי' היינו אל עצמותו של אברהם שהיה עפר ואפר ולא מכח שמו אברהם המורה רוממות א"ב ר"ם עכ"ד, ועד"ז פי' אאזמ"ו זצוק"ל דהיינו דכתיב והאיש משה ענו מאד וסמוך ליה אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה וגו' פה אל פה אדבר בו לומר שמזה שהיה ענו מאד מכל אדם לכך זכה לנבואה של פא"פ מה שלא זכה זולתו לכך עכ"ד, ולכן אמר ויקרא אל משה לא פי' מי קרא כי אין זה כבודו יתב' לפי שמו אל משה שהיה מורה על גדולתו ופרסום שמו וטבעו בעולם וידבר ה' לפי ענותנותו אליו לעצמותו שהיה עניו מאד כו' ובמדה שאדם מודד מודדין לו ולזה לא נזכר שמו רק אליו דייקא: ב' עוד יתבאר ויקרא וגו' וידבר וגו' עפ"מ דכתיב להלן אשר נשיא יחטא עי' פרש"י ע"ז, ולי כראה ע"ד שפירשתי הפסוק משה ואהרן וגו' ה' אלקינו אתה עניתם וגו' עפ"י משל הנזכר בסה"ק לאחד שהוא אוהבו של מלך שחטא נגדו והמלך מרוב חסדו וטובי ואהבתו אותו לא רצה לענוש אותו ועכ"ז ביקש לעורר לבו לשוב עמד והגדיל אותו ביתר שאת וישם את כסאו מעל כל השרים ובראותו זאת את כל גודל טובו וחסדי של המלך אליו אחר שחטא נגדו נתמלא בושה והכנעה גדילה לבלי להרים ראש באמור בלבבו אוי לי מה עשיתי כי מרדתי פי המלך הטיב והמטיב ואיך העזתי פנים נגדו וזה הבושת והמרדות שבלבו טובה יותר מכמה מלקיות ועד"ז נא' אל (היינו חסד אל זה) נקמות עכ"ד, וז"ש משה ואהרן וגו' קוראים אל ה' וגו' ה' אלהינו אתה עניתם פי' הכנעתם וכדכתיב מאנת לענות מפני יבמה עז"א אל (חסד אל) נושא היית להם במה שהיית נושא את כבודם ביתר שאת וזה עצמו ונוקם על עלילותם וכאמור, וז"ש אשר (כלו' אשרי למי שהוא בבחי') נשיא (מכת שנעשה נשיא) יחטא יעורר לבבו להתאונן על חטאיו לשוב עליהם כי נתמלא בושה מגודל חסדי עליו וכאמור, וזה שא' ויקרא אל משה מה שקרא אותו בקריאה של חיבה נחשב לו כאלו וידבר ה' אליו דברים קשים כגידין (ע"ד דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות) כי מזה עצמו נעשה שפל וקטן בעיני עצמו ונתמלא בושה והכנעה באמור עם לבבו הלא ידעתי בנפשי מה עשיתי נגדו ית' ומי אנכי כי הביאני עד הלום לקרוא בקריאה של חיבה כזאת וכזאת דבר בלבבו והיינו דכתיב ויקרא א' זעירא שמענין זה מכח הקריאה נעשה משה שפל בעיניו וזעיר שם מזה יש ללמוד בחי' ענוה ושפלות ומאן דאיהו רב איהו זעיר בעיני עצמו והבן זה: ג' א"י ויקרא אל משה וידבר ה' אליו נ"ל עפ"י מ"ש הזוהר פרשת בשלח דף נ"א ע"ב ואי תימא הנהו אתוון תליתאי מ"ט לא כתיבין מנהון באורח מישר ומנהון למפרע כו' אלא למלכא דאיהו שלים מכלא כו' אורחא דההוא מלכא אנפוי נהירין כשמשא תדיר וכד דאין לטב דאין לביש ועל דא בעי לאסתמרא מניה ומאן דאיהו חכימא אע"ג דחמי אנפוי דמלכא נהירי