ייטב לב ויקרא תפז

רב נעשה שליחו ושליחה וחולצת דמספקא ליה אי הולך כזכי וכו' וקשה א"כ לא תהא מגורשת כלל דנימא דהוי שינוי בשליחות דאיהי א' התקבל אדעתא דגרושין ודאי שתהא מותרת להנשא ולא אגרושי ספק דאסורה להנשא אלא ודאי דזה לא הוי שינוי, וראיתי בספר טיב גיטין שנתעורר בזה ועכצ"ל ולחלק דהמש"ל איירי שהשליח היה בידו לקדשה קדושי ודאי דאורייתא ושינה בעצמו וקידשה מספק או מדרבנן דומיא דכתב הרמב"ם דא' לשלוח קדש כו' וקידשה על תנאי דאינה מקודשת דהוי שינוי בשליחות אבל התם בא' התקבל והשליח קבל שליח מה קעביד איהו לא שינה כלל אלא שהבעל לא רצה ליתן לידו כ"א בלשון הולך, וראיה ברורה לסברא זו ממה דהטור וב"י בסי' קמ"א סוברים דאם עשתה שליח לקבלה מותר לבעל להטיל תנאי דלא כהרי"ף שהביא הטור דסובר דאסור להבעל להטיל תנאי וכ' הב"ח טעמו כיון שעשתו שלית לקבלה סתם מצי' אמרה אם הייתי מעלה על דעתי שבעלי יהיה מתנה תנאי כזה בגט לא עשיתיו שליח וכ"כ הט"ז אבל הב"י לא ניחא ליה בזה וכן בש"ע לא כתב דברי הרי"ף רק בשם יש מי שאומר כו' מכלל דכ"ע לא ס"ל הכי ומדלא פשט המש"ל ספקו מכאן ע"כ סובר די"ל דוקא אם השליח מטיל תנאי הו"ל שינוי אבל לא כשבעל מטיל תנאי דאיהו לא שינה ולא אמרי' דאדעתא דתנאי לא עשאתו שליח וה"ה הכא שהבעל א' הולך ועשה ספק בגט משום הכי לא הוי שינוי בשליחות וחולצת ועי' בחידושי לגיטין וא"כ מדקי"ל כרב ראיה ברורה מזה דלא כסברת הב"ח והט"ז דלדבריהם נימא אדעתא שיאמר הבעל הולך דהוא לשון ספק לא עשתה שליח לקבלה, ובזה הונח לנו דעת הב"י שכתב טעם אחר לדברי הרי"ף ולא ניחא ליה בטעם הב"ח והט"ז ואם כן הוא הדין הכא במתני' דידן לא הוי שינוי במה שהבעל קידש רק קדושי דרבנן ע"כ רב לטעמיה דא' התם חולצת שפיר דייק ממתני' דקדשה בעצמו בגזל נמי אינה מקודשת מדרבנן דאי מקודשת מדרבנן גם במתני' דע"י שליח מקודשת מדרבנן דאיהו סובר דזה לא הוי שינוי מה שהבעל גורם. ואמנם ר' יוחנן חולק ואו' נהי דדינו של רב הוא אמת דקידשה בגזל א"מ אבל אכתי לא נשמע זה ממתני' די"ל דהכא ע"י שליח שאני דגם בכה"ג מצי' אמר' דאדעתא דהכי שיקדש הבעל בקדושי דרבנן לא מניתיו שליח וכסברת הב"ח להרי"ף הנ"ל והן דברי הגמ' דתחלה א' כי סליק ר"ז אמר להא שמעתתא (כלו' הא דקא' רב ש"מ ממתני' קידשה בגזל א"ת אפי' מדרבנן) קמיה דר' יוחנן (ולא כפרש"י שלא נקט רק הדין קידשה בגזל) אר"י ומי א' רב הכי והבין המקשה דאגוף הדין קא מתמה וע"ז פריך והוא לא א' הכי כו' והא איהו נמי א' דאינו הקדש וע"ז משני הכי קא"ל מי א' רב כוותי כלו' מי א' רב הדין מסברא כמוני ודאי הדין אמת אבל רב הרי אמר ש"מ ממתני' קדשה כו' וע"ז אני תמה וחולק די"ל דמתני' שאני מפני דיש לומר דאדעתא דהכי לא עשו אותה שליח לענין קדושי דרבנן דעדיין ע"י אותו קדושין אינה מותרת להנשא לו אבל בקידשה בעצמו בגזל י"ל מקודשת מדרבנן אבל בגוף הדין מסברא לא פליגי כלל רק דר"י תמה אהא דא' רב ש"מ ממתני' וכמ"ש: ובזה ניחא נמי דל"ק קושית המקנה הא דלא קבע הך מיתיבי תיכף אדברי רב כ"א בתר הך כי סליק ר"ז ומה דאר"י מי א' רב הכי, והוא דהוי קשיא ליה מה מתמה ר"י אהא דא' רב ש"מ כו' הא שפיר נשמע ממתני' דאפילו בקידשה בעצמו נמי א"מ דאין לומר דהכא שאני דהוא ע"י שליח דהא איירי סתם אפי' בעשו אותה שליח בשעה שקבלה הקדושין שהיה גזל ואינם אלא קדושי דרבנן וא' כולן הן ואפ"ה א"מ כלל וסברת המש"ל לא שייך רק בעשה שליח סתם מזמן קודם ועכצ"ל דר"י ידע דרב לא איירי באמרו קבלי בעת קדושין דהרי א' הן והו"ל שדיך דא' מדקבלתי' אחילתי' א"ו רב איירי בלא שדיך ובעשו אותה שליח מקודם ומנ"ל הא עז"א מיתיבי קידשה בגזל כו' וע"כ הא דשדיך והא דלא שדיך וא"כ רב ע"כ בעשאו השליח מקודם ושפיר אר"י ומי א"ר הכי ש"מ וכדפי' וגם זה נכון: אלא דלפ"ז יש להקשות מהא דקא' התם לעיל לאביי דס"ל קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין קשיא סיפא דמתני' דב' אחיות בא' אחד מכם א"מ דלמא בא' א' משתי בנותיך או במקדש בעצמו א' מב' אחיות או ע"י שליח בפניהם בשעת מעשה ונתרצו לזה מקודשת אף דאין מסורין לביאה ומ"ש בטור ש"ע סי' מ"א אי עשתה שליח מהני איירי שנתרצו וא' בעת הקדושין הן ובסיפא דמתני' שאני דאיירי ע"כ שקבלה א' בשליחות שעשו אותה מזמן הקדום א"כ בזה ודאי קמה סברת הב"ח דמצו האחיות לומר אלו ידענו שקידש אותנו קדושין שא"מ לביאה לא מניתי' שליח ואע"ג דכתבנו לעיל דשאר פוסקים לא ס"ל סברא זו ובין בהטיל תנאי או אם קידשה קדושין דרבנן או ספק קדושין מהני נראה ברור דזה דוקא בעשה שליחותו