ייטב לב ויקרא תפו

א' אפילו למחול לגזלן א"י ובהך לא ס"ל כוותיה דודאי לגזלן עצמו יכול למחלו ויצא לנו מזה דר"ז היה סובר דרב איירי אפי' בשדיך וטעמו דלא מצי למחלו ולהקנותו לגזלן ואהא פליג ר"י כדפרישית וע"ז קאמר מיתיבי וכו' והא מתני' דגזל דידה וקא' רב אינה מקודשת ואם כן קשיא לר"ז אדרב וע"ז מסיק לא קשיא כאן בשדיך דמהני מחילה לגזלן וכאן בלא שדיך ולא כדס"ד דר"ז ולפ"ז רב לגמרי כר"י דרצון מהני לגזלן להקנותו ומה דא' ר"י מי א' רב כוותי לפי מה שפירשתי היינו לפי מה שא' לו ר"ז בשם רב סתמא דאפילו בשדיך לא מהני ע"ז תמה ר"י אבל למסקנא רב ור"י בחדא שיטה קיימו: מיהו התוס' לטעמייהו אזלי שכתבו בפ"ק דב"מ דף ו' ד"ה הקדישה כיון דאודי ליה הו"ל כפקדון ביד אחרים דיכול להקדישו מזה מבואר דס"ל בהקדישו ברצון שניהם היי הקדש וכמ"ש האבני מלואים שם והא דאר"י גזל וכו' א"י להקדיש היינו זה בלא זה דוקא וע"כ יפה הקשו תימה דלמא לא אר"י רק בגזל דאחרים והיינו זה בלא זה אבל בגזל דידה פליג עליה רב דזה הוי ברצון שניהם והו"ל כפקדון והוכרחו לתרץ דהא דגזל דידה עדיף הייני בדשדיך כו' וע"ז הקשו מאי אתא ר"י לאשמועינן כו' קישור דבריהם למאי שהקדימו דר"י איירי בגזל דאחרים ר"ל זה בלא זה ולא נתרצו שניהם אבל לשיטת רמב"ן ודעמיה דר"י א' שניהם א"י להקדישו היינו אפי' ברצון שניהם טובא קמ"ל וגם קושי' ראשונה לא קשיא מידי וכמ"ש, והשתא יש להבין מהיכא יליף ר"י דאפילו ברצון שניהם א"י להקדישו. ונראה דאזל לטעמיה שאמר משום רשב"י בשלמא לפני יאוש מכם א' רחמנא וקשיא ליה דהא מביתו נפקא כקושית התוס' אלא ע"כ אי מביתו הוי אמינא שכל אחד א"י להקדיש זה בלא זה אבל בנתרצו שניהם יכולים להקדישו דהו"ל כפקדון קמ"ל קרא מכם ל' רבים שיהי' משלכם ממש כלו' לאפוקי דהגזלן והנגזל אפילו נתרצו שניהם להקדישו לא מהני דאכתי גזל הוא ולא הוי משלכם עד שיחזירו ליד הנגזל וז"ש רשב"י אי והבאתם איירי לפני יאוש ואתא לאשמועינן אפילו הביאו גזול שהקדישו ברצון שניהם נמי לא מהני הא מכם א"ר ומוכח דלא מהני ברצון שניהם אע"כ לאחר יאוש כו' מיהו התוס' לטעמייהו דס"ל ברצון שניהם יכול להקדישו וממכם דריש דהגזלן א"י להקדישו יפה הקשו, אבל להרמב"ן בעינן מכם לומר דאפילו ברצון שניהם לא מהני (וקרא דביתו בעינן לענין שאין הנגזל יכול להקדישו לפי שאינו ברשותו) והכל ניחא, וז"ש רש"י אדם למה נא' מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו (כלו' שלו ממש) אף אתם לא תקריבו מן הגזל כלו' אפי' מה שגזל ואח"ז נתרצו שניהם אלא משלכם ממש ומכ"ז ראיה להרמב"ן כאמור: ובחידושי אמרתי עוד כוונה אהא דאר"י מי א' רב הכי והוא למאי דמסקו התוספות דרב אשמועינן דאפילו מדרבנן אינה מקודשת בגזל והשתא ניחא דמייתי מדר"י דא' דא"י להקדיש כלל דבר שאינו שלו ואפילו איסור דרבנן לית ביה ועי' מהרש"א. ולכאו' קשה א"כ איך אמר רב ש"מ ממתני' קידשה בגזל אינה מקודשת כלל אפי' מדרבנן דלמא אם קידשה היא עצמה בגזל דאחרים או דידה מקודשת מדרבנן דלמא אייאש כמ"ש הריטב"א בטעמו והכא במתני' שאני דהא איירי שקיבלה א' ע"י כולם בשליחות דמזה קא' רב ש"מ אשה נעשית שליח ופי' תוס' דהרבותא בקיבלה הקדושין מסתמא ופי' הרא"ש דבריהם דהיינו שאמרו קבלי את בשביל כולנו והיא קבלה סתם ופי' הק"נ דהיינו שבזמן הקודם אמרו לה קבלי בשביל כולנו דאין לומר דמיירי שאמרו לה עכשיו כשקיבלה הקדושין דא"כ קשה היאך דייק רב ממתני' דקידשה בגזל אינה מקודשת הא קי"ל בדאמרה אין אע"ג דלא שדיך קדושיה קדושין בגזל דידה כמ"ש הרי"ף ורבינו לעיל פסק סי' י"ט דזה הוי כשדיך אלא ודאי בדאמרו לה מזמן הקודם עכ"ד. והנה המשל"מ פ"ז מאישות עלה ונסתפק באומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה קדושין דרבנן או ספק קדושין מהו מי אמרינן דהוי קדושין דרבנן או ספק מקודשת או דלמא הוי שינוי בשליחות דמצי המשלח לומר אני לא עשיתיך שליח אלא לקדש קדושי ודאי מן התורה שאם יבוא אחר ויקדשנה שלא יהיה קדושין תופסין בה אבל קדושין דרבנן או ספק קדושין דקדושי אחר תופסין בה לא ניחא לי ואינה מקודשת כלל עכ"ד, ולפ"ז אי נימא דהוי שינוי בשליחות וא"מ כלל אם כן לא נשמע דיניה דרב בקידשה בעצמו בגזל די"ל דמקודשת מדרבנן לחומרא אבל הכא על ידי שליח דהוי שינוי בשליחות משום הכי אינה מקודשת כלל אע"כ תפשוט מהא דרב דלא הוי שינוי בשליחות ומקודשת מדרבנן וע"כ שפיר הוכיח רב דע"כ גם בקידשה בעצמו בגזל אינה מקודשת כלל ותימה על המש"ל שלא דבר בזה כלל. אמנם באמת לא נפשט מכאן מידי דבלא"ה קשיא לכאו' נפשוט מגמ' מפורשת בגיטין ר"פ האומר דף ס"ג ע"ב התקבל לי גיטי ואשתך א' התקבל והוא א' הולך אר"א אר"ה א'