ייטב לב שמות תעט

וירא משה את כל המלאכה וגו' עפ"י הזוהר קס"ב ע"ב עה"פ ואת המשכן תעשה וכו' הא הכא רזא דיחודא כו' דכתיב בי' והי' המשכן אחד לאתחזאה דכל שייפין דגופא כלהו רזא דגופא חד בבר נש אית בי' כמה שייפין עלאין ותתאין אלין פנימאין לגו ואלין באתגלי' לבר וכלהו אקרון גופא חדא כו' אוף הכי משכנא כלהו שייפין כגוונא דלעילא וכד אתחברו כחדא כדין כתיב והי' המשכן אחד פקודי אורייתא כלהו שייפין ואברין ברזא דלעילא וכד מתחברן כו' סלקין לרזא חד ברזא דמשכנא דאיהו אברין ושייפין כלהו סלקין לרזא דאדם כגוונא דפקודי אורייתא דהא פקודי אורייתא כלהו ברזא דאדם דכר ונוק' דכד מתחברן כחדא אינון חד רזא דאדם מאן דגרע אפי' פקודא חדא דאוריי' כאלו גרע דיוקנא דמהמנותא דהא כלהו שייפין ואברין בדיוקנא דאדם ובגין כך כלהו סלקין ברזא דיחודא כו' עכ"ל וכ"כ אמרו ציורא דמשכנא וציורא דעובדא דבר נש כולא חד והאדם יש בו רמ"ת אברי' ושס"ה גידי' ציורא דאורייתא רמ"ת מ"ע ושס"ה מל"ת נסתרות התלוי' בלב ונגלות בדיבור ומעשה וכ"כ באדם אברי' חיצוני' ופנימי' וכ"כ הי' במשכן וכתבוא' בכמה סה"ק ענין כלי המשכן דוגמת אברי' של אדם ומי שמקיים מצות התור' ומזכך אברי' וגידי' הוא עצמו דוגמת ותבנית המשכן אהלו ומכסהו וכליו וזש"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ"ם (דייקא) ככל אשר אני מראה אותך לא א' לך כ"א אותך כלו' את עצמך את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו גם אתם להיות בעצמיכם תבנית המשכן וז"ש פ' ויקהל וכל חכם לב בכם (בעצמותיכם ובקרביכם ממש) יבואו ויעשו וגו' את המשכן את אהלו וגו' ועי' באור המאיר בביאור הכתוב הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם שהרחיב הדברים והכלל אם האדם חוטא באחד מפרטי אבריו נאבד דוגמתו מהכלים של המשכן הרומז לבחי' אבר הזה וממילא מוכרח ליחרב בעונותיה' עיי"ש ומזה ידיעת ההפכיים בשוה עת נבנה ביהמ"ק עם כל כליו מזה נראה בעליל כי נבנה קומת אדם עם כל אבריו וגידיו בשמירת מצו' התורה כולה אחת מהנה לא נעדרה, וז"ש כאן וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה (מזה נראה ונשמע כי) כאשר צוה ה' (בכל התורה כולה) כן עשו כי המשכן ציורא דבר נש ובר נש ציורא דאורייתא וכולא חד כאמור והבן זה: וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' ויברך אותם משה תיבת והנ"ה לכאורה אך למותר ויבואר עפ"י דכתיב ויקחו לי תרומה פרש"י לי לשמי וכ"כ כתיב אשר ידבנו לבו דייקא תקחו את תרומתי שזה חביב אצלו וכן בגוף העשי' כתיב לחשוב מחשבות לעשות, והמופת על זה אם הנתינה והעשי' בכוונה רצוי' למען שמו ית' לקיים רצונו הוא מה שנא' פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ואם אחר גמר העשי' שש ושמח זה לאות כי עשה רצון בוראו ע"כ הלב שבו משכן רות החיוני שש ושמח אבל אם איננה בכוונה רצוי' כ"א להתפאר או איזה כוונה בלתי נכונה לטובת עצמו דלא פרחת לעילא אז לא ישמח בה וז"ש וירא משה את כל המלאכה והנ"ה (לשון שמחה מדכתיב הנה הוא יצא וגו' ושמח בלבו כמבואר במדר' פ' קרח) עשו אותה (ששמחו על עשותה זה לאות) כאשר צוה ה' כן עשו (כלו' שעשו רק לקיים מצותיו ית' ע"כ) ויברך אותם משה: א"י וירא משה וגו' עפ"י הזוהר פנחס רנ"א ב' גער חית קנה חית דא חי' דאתאחיד בה עשו קנה דא דכורא ודא איהו קנה דנעיץ בימא רבא, ת"ח במצרים איהי שלטא ברזא דתמן כיון דתבר לה קב"ה אפיק חמץ ואעיל מצה תבר ח' ואתעביד ה' וזמין קב"ה לתברא רגליה דקו"ף מקנ"ה וישתאר "הנה דכתיב הנה י"א בחזק יבא וגו' הנה שכרו אתו וכו' וע"ש במקד"מ וברמ"ז ומבואר בזוהר פ' זו ד' רל"ו כד אתקם משכנא כו' כדין אתפרש חילא דיצה"ר מעל תוקפא דחויא בישא נוקבא דידי' ולא יכיל לשלטאה כו' עיי"ש, וידוע כשזה נופל זה קם וכמבואר בזוהר ממילא נתיחד יסוד ומלכות דו"נ דקדושה וז"ש וירא משה א"ת (מלכות) כ"ל [יסוד צדיק יחוד יסוד ומלכות] "המלאכה" ("הוי' אד' עולה מלא"ך שתי ההי"ן אמא וברתא) והנה עשו אות"ה כי שברו "חית "קנה ועשו מחי"ת ה"א ומקו"ף ה"א והיינו והנ"ה עשו אות"ה (אות ה"א ע"כ) וגו' ויברך אותם משה: ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו ב"י וגו' ואם לא יעלה הענן ולא יסעו מזה נראה בעליל כי עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו וזהו לעיני כל ב"י בכל מסעיהם שנוסעים גם עתה ממקום למקום ישכילו ויבינו כי הכל חנייתם ומסעם עפ"י ה' יחנו ועל פיו יסעו כי הוא המכין מצעדי גבר (וא"צ למה שנלחץ רש"י חנייתן גם הוא קרוא מסע עיי"ש) ואם יתנה האדם ענן ה' היא השכינה אתו בבית ואם יסע השכינה אתו לשמרו בדרך כדאי' בזוה"ק ובזה הענין נעוץ סוף הספר בתחלתו