ייטב לב שמות תעז

א' רעב הגשמי לצרכי הגוף וב' כדכתיב לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע את דברי ה' ובזה פי' בס' הק' אוה"מ פ' תולדות ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' הוא הרעב בעניני נפשי עיי"ש, וז"ש והרביתי את פרי העץ וגו' (ויהי' לכם כל צרכי' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די אז) לא תקחו (בחי') עו"ד (לבקש יותר מה שהוא) חרפת רעב בגוים דייקא היא הרעב הגשמי כ"א תקחו בחי' עוד לענין רעב הנפשיי לשמוע דבר ה' והבן, ועפי"ז נבין המד' ר"פ פקודי יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל א' הקב"ה הכעסתם אותי באלה אלקיך וגו' באלה אני מתרצה לכם הוי אלה פקודי וגו' ענינו דכתיב והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה וגו' וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל ר"ל שהם עלו בדעתם כי השפעתם תלוי במזל בצבא השמים וכ"כ זהב עשו לבעל למען עי"ז יישפע להם עוד כי הי' מבקשים עו"ד ולכן במעשה הסתפקות דכתיב ויתפרקו וגו' נזמי הזהב הרי זה ענין הסתפקות אבל הכוונה הי' בזה לעשות אותו מעשה להרבות להם עו"ד וצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים ולזה נתנו איש מחצית השקל ונדבת לבו מאשר יש לו והסתפק במועט כ"א הרבה להביא נדבת לבבו להמשכן וזה הי' תיקון המעוות, וז"ש יבא זהב המשכן ויכפר וכו' ואמנם זה יתנו לכל מה שהי' צריך לעבודת המשכן אבל מה שהרבו להביא יותר מכדי הצורך אין זה כ"א להרבות להם עו"ד ע"ד שאז"ל הביאו לפני עומר וב' הלחם כדי שיתברכו לכם תבואות כו' כי מדבר שעושה מצו' נשפע שפע זו ע"י וחזר הדבר למקומו באיזה מהן לבקש עוד מותרות כסף וזהב ולזה אמר מרבים העם להביא וגו' (ע"כ) ויעבירו קול במחנה וגו' אל יעשו (בחי') עו"ד מלאכה לתרומת הקודש כ"א להסתפק באשר לפניהם ולא יבקשו מותרות והבן. ועד"ז יש לומר רמז בענין הפר' שיש במצותה מים בחי' התפשטות ממקום למקום כענין שנא' אשר שמתי חול גבול לים וגו' ומים מצמיח כל התאוות כנודע, ובחי' עפר הוא בחי' צמצום חול גבול לים למען לא יתפשט וכ"כ עץ ארז הגבוה שבאילנות ואזוב השפל ושני תולעת כי טבע התולעת לפעמים מתפשט עצמו באורך הרבה ולפעמים מקמץ ומכפל א"ע ונקטן מאוד כ"כ צריך האדם להתנהג בב' הפכיים לענין תורה ומצות צריך שיגבה לבו בדרכי ה' בחי' עץ ארז לבקש עו"ד ולקנא קנאת סופרים ולהיות כוסף ומתאו' יותר ויותר בחי' מים ולפעמים צריך להשפיל עצמו כאזוב ולעשות לעצמו בחי' צמצום בחי' גבול כעפר לבל יתאוה יותר, וזש"ה זאת (ענין שהפרה רומז לב' הפכים מדת הסתפקות וצמצום כעפר ומדת כוסף ותאוה כמים ועץ ארז המגביה עצמו) חקת התורה שאותן ב' מדות הפכיות הן חקות כל התורה עפ"י יצא ועפ"י יבואו פעם כך ופעם כך וז"ש מי נדה לא זרק עליו וגו' (א"כ בחי') עו"ד טמאתו בו והבן כמו שביארנו למעלה, ויתכן יותר כי באמת גם בעניני השגה צריך בחי' גבול וצמצום וכמ"ש הר"מ במורה כמו מי שמביט באור השמש עיניו כהות ומקולקלות כ"כ מי שרוצה לילך בגדולות ובנפלאו' ממנו בענין השגה אזי ח"ו עיני השגתו כהות ומקולקלות וכדמצינו ויחזו וגו' וראה מה עלתה ביד' וכן הציץ ונפגע וכדומה והיינו דכתיב ונגש משה לבדי וגו' והם לא יגשו וכבר א' אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו וכו' והיינו כאו"א לפי דרגתו ואל יהרסו לראות כדכתיב פן יהרסו וגו' ונפל ממנו רב ודבר זה נוכל ללמוד עוד ממה שנאמר ויקחו אליך פרה ואחז"ל לך אני מגלה טעמי פרה אבל לאחרים חוקה אם כי משה ואהרן שקולין עכ"ז לא השיג אף אהרן טעמי הפרה רק משה לבדו, והקצר קצרה ידו ח"ו מהודיע סוד ה' ליראיו אין זה כ"א מחמת קוצר המשיג כי הוא טעם טמיר ונעלם לא יוכל ידעו בלתי משה רבע"ה כ"א הציץ בזה הסוד איש מבלעדו הי' עיניו כהות ח"ו ומזה נלמד גם בעניני השגה ועסקי עוה"ב צריך לגבול וסוף ובחי' צמצום וכה"ג מצינו בכמה ענינים וכמ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש) והוא שאמר ויד"בר ה' אל משה (שלמשה הודי' ה' דבו' קשו' שלמעל' מהשגו' אנושי) ואל אהרן לאת"ר אמירה רכה מה שאפשר לאנושי) זאת חקת התורה וגו' לאמר וגו' ויקחו אליך לך אני מגלה טעמי פרה ולא לבלעדך כי קצרה יד איש מבלעדך להבין ולהשכיל וזאת חוקת כל התורה לבל יהרסו לעלות יותר מכפי השגת שכלם שבכל התורה צריך להתנהג בבחי' זו שלא יכבה הנר מרוב שמן הוא השגת השכל יותר מערכו כ"א ימוד האדם א"ע עד כמה האפשרי לפי שכלו וה' יאר עינינו בתורתו וידבק לבנו במצותיו: