ייטב לב שמות תעו

ומעתה אני אומר שזה הי' ענותנותו של משה שאמר בלבו שכל א' מישראל עדיף ממנו שזכה לחלקו בתורה מעצמותו אבל הוא זכה לחלקו רק בשביל להשפיע לישראל ולא בעבור עצמו שהוא לא הי' כדאי למדרגתו רק בשביל ישראל כאמור: וז"ש והא"יש משה (כלו' בשביל שהי' אי"ש משפיע לזולתו לכך) עניו מאוד מכל האדם לומר שזכה רק בשביל אחרי' ולא בשביל עצמו, וז"ש הלל אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך וכו' דלכאו' מה ענין זה לזה ולדרכנו יאמר שלא תאמר אלמוד בפני עצמי ומה לי ללמד להצבור להורות להם הדרך ילכו בה עז"א אל תפרוש מן הצבור ללמוד לבדך כ"א עם הצבור תלמוד כי אז ואל תאמן בעצמך כלו' שלא תאמן לומר שמה שזכית לחלקך הוא בשביל עצמך כ"א בשביל הצבור וזכות הרבי', וכיוצא בזה כתיב בצדקה נתון תתן לו ופי' המפו' נתון לך כדי שתתן לאחרי' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך כלו' שיברכך י"א בממון כדי שתתן צדקה, ובזה יש לפרש (משלי ח' ט"ו) בי מלכי' ימלכו ורזנים יחוקקו צדק וגו' טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר באורת צדקה אהלך וגו' כי כתי' קהלת י"א מקום שיפול העץ שם יהוא ובגמ' ע"ז דף למ"ד ע"א פירשו שם יהי פירותיו פרש"י פירות העץ שנשרו ממנו אף הצריך לדברי הכתי' ישאל את בני העיר ששומעי' ולומדי' ממנו וכו' עי"ש הרי שמה שמלמד החכם לזולתו הן פירותיו ותבואותיו שמשפיע וז"ש בי מלכי' ימלכו ורזני' יחוקקו צדק (ילמדו לזולתם חקי' צדיקים) בי שרי' ישרו ונדיבי' כל שפטי ארץ להורות להם דרכי ה' עז"א טוב פריי (שהמלכי' ורוזני' ושופטי ילמדו לזולתם) מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר (ר"ל יותר נבחר ממי שמשפיע כסף ושמא תאמר אולי יגבה לבם מזה שהם המלמדים לזולתם עז"א) באורח צדקה אהלך כלו' שאני הולך בזה בדרך צדקה לתת בלב החכמי' שזה ממש כמו צדקה שהשם משפיע לבעה"ב לתת צדקה כ"כ ה' יתן מפיו חכמה לחכמי' להשפיע מטובו לזולתו ולא בשביל עצמו זוכה לזה כ"א בשביל להשפיע לרבי' וז"ש משה ראו (כלו' ענותנותו של בצלאל שהרי) קרא ה' בשם בצלאל וגו' וימלא אותו וגו' בחכמה בתבונה וגו' (ונוסף ע"ז) ולהורות נתן בלבו יאמר שאינו מתגאה לומר שזכה לזה בשביל עצמו כ"א מעלה על דעתו שבשביל להורות (לאחרים) נתן [ה'[ בלבו וזאת תורת המסורה ולהורות את ב"י הוא (אומר כך בדעתו) ואהליאב שזוכה בשביל להורות את ב"י או יאמר שזה לראי' לו שלא בשבילו בשביל שהוא למטה יהודה שהרי הוא (זכה לגדולה זו) ואהליאב וגו' למטה דן מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל עי' פרש"י ומזה שפט בדעתו שזה מפני זכות הרבים ללמד להם וכמוני כמוהו והבן: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' ויכלא העם מהביא כבר עמדו בזה המפו' דהול"ל איש ואשה אל יביאו עוד וגו' ובפ' דיומא הוא פ' פרה זאת חקת התור' וגו' לאמר וגו' חקת הפרה הול"ל גם לאמר ל"ל, ונ"ל בהקדם הא דכתיב בפ' שופטים ולא ישיב את העם מצרימה וגו' וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עו"ד תיבת עוד שפת יתר לכאורה: ונ"ל עפי"מש שפי' בס' אפיק"י (דרוש מקוה מים) שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא ענינו כי כבר אמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כלו' מסתפק במעט אשר לפניו ולא יכסוף עוד, ואמנם מבואר בס' כי הוטבע האדם מאת הבורא ב"ה בכח הכוסף ומתאוה שלא יסתפק באשר לו כדי שע"י כח זה יבקש לעלות במעלות בדרכי התורה והמצו' ומה שהשיג כבר למעט יחשב בעיניו ולא יאמר די עכ"ד וזה מלאכה כבדה שישתמש לפרקים בעניני עוה"ז במדת הסתפקות ובהפנו בבקוש מותרות בעסקי תורה ומצות על כן בקש דוד שמח נפש עבדך שימה נא מדת שמחה והשקט בנפש עבדך בעסקו בעניני הגוף ואמר כמתנצל למה הוא עצמו אינו משתדל בזה כ"א מבקש עזר אלקי כי אליך אד' נפשי אשא כי אני לעצמי משתדל בנשיאות נפש אליך להתנשא ולבקש עוד ובזה אני מעורר עלי הכח הכוסף ומתאוה ולזה כבד עלי הדבר לא אוכל עשוהו לבדי ב' הפכים בלתי אתה שמח נפש עבדך עכ"ד אפק"י ובזה פירשו המפורשים אזמרה לאלקי בעו"די ר"ל בבחינת עוד לבקש עו"ד אני משתמש לענין לזמר לאלקי להוסיף תהלות לקדוש ישראל ולא לעסקי הגוף כי בזה איני מבקש עו"ד עכ"ד, וז"ש ולא ישיב וגו' למען הרבות סוס (כ"א יסתפק באשר לו כי) וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עו"ד כלו' לא תוסיפון לשוב בחי' עוד בדרך הזה להרבות סוס כ"א לשוב בחי' עוד לזמר לה' ולתורתו ולמצותיו כאמור, וזה שא' בהפטרה דיומא והרביתי את פרי העץ וגו' לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים ענינו עפ"י הידוע כי יש ב' מיני רעבון