ייטב לב שמות תעה

נשא לבבנו אל כפים (כלי המעשה) אל אל בשמים החוקר לב וכ"כ הי' בענין נדבת המשכן יש מי שנדבה לבו תחלה אח"כ הביא תרומתו ויש מי שלא נדב לבו מעצמותו כ"א אחר שנתן בידו הסכימה לבו לזה וע"ד שכתב הרמב"ם סופ"ב מה' גרושין בטעם שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כיון שהוכרח לעשותו כבר תשש יצרו ובודאי עשה לרצונו עיי"ש, ולכן א' למעלה ר"פ תרומה ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ולכאורה הוא כפל לשון אבל הכוונה כי יש מי שע"י שלוקחים ממנו עי"ז נדבה לבו וע"ז אמר ויקחו וגו' מאת כל איש אשר (אחר הקיחה) ידבנו לבו (ויש מי) אשר ידבנו לבו (אח"ז) תקחו וגו' והאי ידבנו לבו קאי אלמעלה ועל למטה וכדאי' בא"נ גבי קרא דאת כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך וע"ד דס"ל לר"מ גבי לגר אשר בשערך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, וז"ש כאן ויבאו כל איש אשר נשאו לבו (את האברים) וכל אשר נדבה רוחו אותו (תחלה אח"כ) הביאו וגו' וז"ש להלן וכל אשה חכמת לב בידי' טוו האי בידי' קאי אלמעלה ואלמטה וה"ק וכל אשה חכמת לב בידי' כלו' ע"י ידי' כי ידי' שטוו לצורך המשכן הן הן החכימו ועוררו הלב לזה ע"כ בידי' טוו אחר שתלשו מהעזי' אבל וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה שהלב עורר את ידי' כלי המעשה הן הם לא עצרו כח עד יתלשו מן העזים כ"א הי' זריזים טוו את העזים פרש"י שמעל גבי העזי' טוו אותן כדאיתא בגמ' והבן: ומן האמור יש לפרש להלן מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה וגו' ויצו משה וגו' אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש עפימ"ש כי עיקר העבודה זו שבלב והנה פחותי הערך הם המכונים בשם העם הם הביאו יותר מכפי אשר נדבה לבם למען לעשות להם שם ותפארת, וז"ש מרבים הע"ם להביא יותר מדי העבודה (שבלב) למלאכה וגו' (ע"כ) ויצו משה וגו' אל יעשו עוד (דבר שהוא יותר מהעבודה) מלאכה לתרומת הקודש והבן ועי' רמב"ן פ' צו עה"פ ויחטא את המזבח לכפר ע"מ שהתנדבו שלא בטובתן ויאמר משה וגו' ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' למטה יהודה וימלא אותו רוח אלקי' בחכמה וגו' ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב וגו' למטה דן ולכאורה הי' לו לומר ולהורות נתן בלבו ולאהליאב וגו' מה זה שאמר הוא ואהליאב, גס' להבין המסורה ולהורות נתן בלבו ולהורות את ב"י את כל החקי' (פ' שמיני) ונ"ל כי יש להבין מה דכתיב והאיש משה ענו מאוד מכל האדם וגו' הלא זה האיש משה המלמד תורת ה' לעמו ישראל ואיך הי' שפל בעיניו מכל אדם הלא ראה אשר שום אדם לא זכה לבחינתו אבל נראה עפימ"ש חז"ל שמשה רבינו לא נתיחד עמו הדבור אלא בשביל ישראל שכ"ז שהי' ישראל נזופי' במדבר לא נתיחד הדבו' עם משה ובזה פירשו המפו' הא דכתיב כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם שבשביל הקטנים ישפיע לגדולי' שהם ישפיעו להקטנים וז"ש ומתלמידי יותר מכולם וז"ש ואברהם זקן בא בימי' שאחז"ל זקן ויושב בישיבה וזכה להשפיע לתלמודיו להנחיל לכל אחד חלקו והיינו דכתיב וה' ברך את אברהם בכ"ל כלו' בשביל הכ"ל להשפיע להם עי' בפתיחה להפלאה ומקנה: ובכן אני אומר מי שיתננו ה' ויברכנו ללמד ולהורות את ב"י דרכי ה' ותורתו ומצותיו אל יתגאה בזה כי כי אין זה בעבור עצמו כ"א למען הרבים ואדרבה יקנה מזה מדת שפלות ואמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שהי' לו כמה בנים סמוכי' על שלחנו וכצאתם מאת פני המלך להיות איש שורר בביתו נתן לכל אחד ממון לישא וליתן בו להמציא לו פרנסתו בהרחבה ובן א' הי' לו שראה דלאו בר הכי הוא ומה שנותן לו מפסידו, והי' נשאר ביתו ריקם מכל והי' אביו המלך חס עליו למען לא יבוש ולא יכלם מאחיו אשר בתיהם מלאי' כל טוב וגם שקד לטובתו להחיות א"ע בדרך כבוד מה עשה הלך ועשה אותו גזבר וממונה לחלק לחילותיו ונתן בידו הון רב למען יתן מידו לכל א' חלקו דבר יום ביומו ובזה יהי' ביתו מלא מכל טוב הצריך לצבא המלך ובעד זה משלם לו המלך להחיותו הנמשל הוא המלך זה הקב"ה מלך מלכי המלכי' ואנחנו בניו ונותן לכל א' חכמה וחלקו בתורה והוא יצליח בו ויעש' פרי למטה ושורש למעלה בכתר ועוצם ידו ויש מי שהמלך רואה שאינו בר הכי ומפסיד מה שנותן לו מה עושה הקב"ה החם ומרחם על בריותיו לבלי יבוש האיש הזה ולא יכלם אם ביתו ריקם וחכמה אין בו ובמה יחי' א"ע, הנה תשפיע לו לאיש הזה חכמה ובינה יתירה ועושהו גזבר וממונה לרבי' ללמדם תורה ומצות וחוקים ישרי' לכל א' לפי מה שהוא נמצא וכל טוב אדוניו בידו ומשלם לו בעד זה להחיותו בזה ובבא: