ייטב לב שמות תעג

יבוזו (הדבר הזה והטעם א' כי תכלית כוונתו) לו כלו' לעצמו ולטובתו ולא לשמו ית' כדאשכחן בגמ' פ"ק דר"ה שאמרו כורש החמיץ שא' ומה חשחן ובני תירין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא וגו' להוא מתיהב להם כו' די להון מהקרבין וגו' לחיי מלכא ובנוהי עי"ש בגמ' והנה כבר אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה ע"כ ממנו נקח מוסר השכל להשליך רוע שאור וחמץ מלבנו היינו המחשבות זרות הבלתי רצויות לה' למען יהי' לבבנו טהו' ביראה א' לשמו ית' ונהי' מוכנים ומזומנים להשרות שכינתו בתוכנו בהגיע עת דודים החדש ניסן שבו נגאלו ישראל ובו עתידין להגאל וידוע כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה להשיב לבבנו אליו באמת ובתמים והאמת כי הוא יידע יצרנו המסית אותנו ומבלבל מחשבותינו בנכלי' וערמומיות בעת עבודתנו וכמאמרנו במסירת מודעה קודם ר"ה וכל מחשבה ודיבור ומעשה נגד רצונו ית' מעכשיו הם בטלים ומבוטלים כי הם מצד יצה"ר ואין לנו חלק בו והכל הבל וזה ענין בעור חמץ ידוע היינו מה שידוע לאדם איזה מחשבה רעה שיש בקרבו צריך לבערה מלבו וביטול לחמץ שאינו ידוע לו למה שאין האדם מבין על עצמו צריך לחוש לו ולגלות דעתו שאינו חפץ באותן מחשבות רעות העולים על לבו והם מצד יצה"ר וזה שאומרים כל חמירא ותמיעא דאיכא ברשותי כי הבחירה חפשית וברשות אדם להטות לבבו לכל אשר יחפוץ דלא חמיתי' כו' ודלא ידענא לי' ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא כי הוא מצד יצה"ר ולא לנו הוא, וז"ש ולא יראה לך חמץ פי' שלא יראה כאלו הוא לך, וז"ש חכמים שלך אי אתה רואה היינו החמץ והשאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה (שהוא) של אחרים היינו של יצה"ר וכת דילי' וז"ש בעת בעור חמץ כשם שאני מבער החמץ מביתי ומרשותי כו' כך יאו"א תבער כל החיצונים כו' ואת יצרנו הרע תבערהו מאתנו הקב"ה ברחמיו ימלא בקשתנו ויטהר לבבנו ויחזיר שכינתו בתוכנו במהרה בימינו אמן: לפרשת פרה ויקהל משה וגו' יתבאר עפימ"ש בזוהר ויגש עה"פ והקל נשמע בית פרעה מאן דצלי צלותי' אצטרי' לי' דלא למשמע קלי' בצלותי' ומאן הוא קלא דאשתמע דא קו"ל דאיהו בוא"ו דבי' תלי' ההוא ק"ל בלא וא"ו כו' והק"ל נשמע קל בלא וא"ו דא הוא צלותא דהוא בחשאי כו' ת"ח והקל נשמע דא הוא קל בלא וא"ו דבכאת כו' מ"ט בגין דוא"ו אתרתיק מנה וכדין רחל מבכה על בני' וגו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה כו' עיי"ש, וכתב רבינו בעט"צ קלא דלא אשתמע תפלה בלחש מפחד החיצונים אבל אח"ז אנו מעלים אותה עד חג"ת דז"א אז גם לה קול וז"ס ברחובות תתן קולה שבתיבת קו"לה נכלל קו"ל קל"ה כי ז' הבלים שסודן גימ' ר"ס עם הכולל [י"פ הוי'] נחלקו ק"ל לז"א שהוא וא"ו הרי קו"ל וקל לנוקבא שהוא ה' הרי קל"ה עיי"ש, ולדעתי זש"ה וישלח את היונה מאתו [דא כנס"י] לראות הק"לו המים [האם נתחבר קו"ל קל"ה ונמתקו הגבורות לחסדים המכונה מים] מעל פני האדמה כי הכל תלוי במעשה התחתונים שע"פ האדמה וז"ס הנאמר במשה וה"קל מעליך בו קו"ל קל"ה והבן, וזה שאנו אומרים ביוהכ"פ אנו כרמך ואתה נוטרנו, כי הקב"ה שומר אותנו בכת ז' הבלים של שם ס"ג מדת בינה סוכת שלם וז' הבלים עולי' מספר נט"ר ואנו דבקים בו שהוא אלוף העולם הרי כר"ם וגם כי אחיזתנו בעשר הויו"ת תמותקות מנין כר"ם ובתוכחה כתיב והבאתי מר"ך בלבבם וגו' (כי היו"ד הוי"ות יתהפכו לדין חלילה מר"ך ר"ת מ"ך ר"ש) ורדף אותם קו"ל (דז"א) עלה נד"ף גימ' קל"ד עה"כ קל"ה ונחסר א' במכוון לאשר מן ה' נעשה דל"ת בסוד דלותי וכו' הרי קל"ד מנין נד"ף שיתהפכו כולן לדין חלילה, עוד ירמוז על המן ששמו נזכר במגילה נ"ד פעמים וז"ש קול עלה (היינו שעלה זכרו) נד"ף ר"ת נ"ד "פעמים והבן: והנה ידוע שיש גבורות שבחסדים וחסדים שבגבורות וכאשר נמתקים הגבורות לחסדים הדין עושה פעולתו לעשות נקמה בגוים כי אינו חוזר ברקני' כידוע וזה סוד שאמר אגג אכן ס"ר מ"ר המות כי ס"ר דינים נהפכו עליו, ועמל"ק העולה ר"ם נהפך למ"ר והבן, וז"ס הנאמר במגילה וי"סר המלך את טבעתו וגו' ס"ר עם יו"ד כוללים של יו"ד הויו"ת הרי יס"ר (עי' כוונת סברי בקידוש) לדין עולה ר"ע או ע"ר שפירושו שונא וז"ס הנאמר (שמואל כ"ח) וה' ס"ר מעליך ויהי ער"ך והבן) ואח"כ שנתהפך לחסד כתי' בהמן כי כלתה אליו הרעה ומן ר"ע נהפך לאותיות ע"ר וה' ע"ר הנה לא ינום ולא יישן ע"כ נדדה שנת המלך וגו' וכתיב ויס"ר המלך את טבעתו וגו' ויתנה למרדכי שהפך את יו"ד הויו"ת עם כולליהם לחסד וזהו שנקרא בן יאיר שהאיר עיניה"ם של ישראל סוד ב' עיני"ם של תפארת ב"פ עי"ן עולה