ייטב לב שמות תעב

ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' ואיתא בילקוט א"ל משה אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהיה כולכם ביראה אחת לשרת לפני המקום וכשם שהוא יחידי בעולם כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו ואם עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה' וביאר בס' אה"י פ' וישב תכלית כוונת המאמר כי ידוע שאינו דומה יחיד העושה מצוה למרובים העושי' מצוה וכל עוד שירבו להתאסף יחד יוסיפו יתר שאת כדמצינו בענין זימון בשלשה א' נברך בעשרה אומר נברך אלקינו וסבת הדבר בשנבין תחלה מה"כ עדת חנף גלמוד כי ידענו גם בעסקי עוה"ז כי הדבר המוסכם באסיפת הרבים יותר מקובל מהמוסכם ביחיד אבל זה אינו רק אם הנאספים לחקור על הדבר אין כוונתם להנאת עצמם בלתי להעמיק בתכלית ואמתת הענין משא"כ באם המה בהסכמתם על הדבר כוונו כל אחד לפי ענינו הטמון בקרבו לטובתו אז אין לסמוך על המוסכם מפיהם יותר מעל המוסכם מאיש פרטי וזה עדת חנף גלמוד פי' בשגם יהי' עדה גדולה עכ"ז אינו חשוב כ"א כיחידים פרטים כי כל אחד מובדל ומרוחק מזולתו בטעם הסכמתו כי כל אחד רצונו אך אל וזה שמפיק טובתו לא על גוף הענין ואמתתו וז"ש הן אל כביר ולא ימאס היינו בהיותם מצומדים איש אל אחיו בעצה אחת ומחשבה אחת לשמו ית' וע"ז נאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כלו' נפשות משולבות אם היותם נפרדות וזה מאמר משה אחר מעשה המשכן בהקהל העדה כדכתיב ויקרבו כל העדה ויעמדו וגו' ועיניהם נשיאות להשראת שכינתו בתוכם הזהיר ואמר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כלו' ליחד לבבכם לעשות מצות ה' אך למען שמו ית' אשר צוה לעשותן וכמאמר החכם אהוב האמת באשר הוא אמת ולא בשביל קבלת פרס או להתפאר או שום הנאת עצמו וביארו חז"ל אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהי' כולכם ביראה אחת הוא יראת ה' הטהורה לא מעונש וכדומה לשרת לפני המקום דייקא וכשם שהוא יחידי כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו בלי שום מחשבה א' זולת זה ואם עשיתם כן אז וירא אליכם כבוד ה' עכ"ד, וז"ש ויתן שם ישראל נגד ההר שחנו כולם כאיש אחד (כי הי') בלב אחד כלו' לשמו ית' לא להנאת עצמן שבזה לא ראי זה כראי זה: וז"ש כאן ויקהל משה את כל עדת ב"י (להיותן כולן כאחד בלב אחד) ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' (כלו' אלה הדברים אשר צוה ה' בכל התור' תהי' הכוונה) לעשות אותם ר"ל לעשות את המצות בעצמותן בשביל שהם מצות ה' לא לעשותם בשביל ק"פ או איזה הנאת עצמו שאין הכוונה על עצמותן ואמתתן ודוגמא לזה הביא להם ממצות שבת והוא עפימ"ש מהרי"א בפ' קדושים עה"פ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני י"א יאמר כי כיבוד ומורא אב ואם הוא ממדת האנושיות וכ"כ שמירת שבת הוא מנוחה והשקט וכל אדם יחפוץ בו להנאתו לזה א' לא תיראו או"א ולא תשמרו שבת אלא מפני שאני צויתי והוא אומרו אני י"א בעבורי תעשו זה ולא בבחינה אחרת עכ"ד והמופת על זה שהרי לעתיד כתיב והי' מלכים אמניך וגו' ותהא מלאכתן של ישראל נעשית ע"י אחרים וע"כ יקיימו מצות שביתת שבת אם שאז ימצאו מנוחה והשקט גם בימי החול ע"כ כי תכלית מצו' שבת לא בשביל למצוא מנוח מרגל המלאכה אשר לפניו בימי החול כ"א לשם מצו' ה' זכר למעשה בראשית שבו שבת וינפש והוא יסוד אמונת חידוש העולם ועשותו ית' נסים ונפלאות לשדד מערכת השמים כאשר עינינו ראו עת צאתנו ממצרים וז"ש סמוך לזה לראי' ששת ימים תעשה מלאכ' (ע"י אחרים ועכ"ז) וביום השביעי יהי' לכם קודש (ועי' בספר ישמח משה מ"ש בזה סמך דאמירה לעכו"ם שבות) מזה נראה בעליל שבת שבתון לה' שתהי' שביתתו לשם ה' ולא למען למצוא מנוח לעצמו ועוד ראי' ע"ז כי כל העושה בו מלאכה יומת ואלו הי' סבת שביתתו לטובת האדם למען למצוא מנוחה למה יומת אם הוא אינו רוצ' בתקנתו מה לנו בזה אע"כ יש כוונה עמוקה בשביתתו ע"כ צריך שתהא הכוונה רק לקיים מצות ה' ית"ש, ובזה יבואר הא דכתיב להלן ויעשו כל חכם לב לא אמר חכמי לב לשון רבים אלא חכם לב כי היו כאיש אחד בלב אחד וע"ז אמר המד' הה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אלו או"ה כו' כלו' בשביל שהם רבי' מעלמא דפרודא כי יתפרדו כל פועלי און ולא יתלכדו ע"כ לא יוכלו לכבות את האהבה שבין הקב"ה לישראל שהן גוי אחד כולם כאיש אחד בלב אחד (רמז לזה אהב"ה גימ' אח"ד) שנאמר ואהב את יעקב כלו' בשביל שנא' בו שבעים נפ"ש ואת עשו שנאתי בשביל שנאמר בו נפשות ביתו אף שהיו רק שש נפשות כמבואר ברש"י פ' ויגש בשם המדרש ונהרות לא ישטפוה אלו מלכי או"ה וא' הטעם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בו"ז יבו"זו ל"ו הכוונה בזה אפי' אם יתן איש מאו"ה כל הונו לנדבת המשכן ולהקריב קרבנות במקדש עכ"ז בוז