ייטב לב שמות תע

ולענגו) שבת שבתון לה' כלו' יש בזה בחי' שונות כי אינו דומה שבת של זה לשל זה והיינו שבת שבתון לה' גלוי לה' החוקר לב בחי' השגתם כל חד לפום מדרגתו, ועפי"ז יתבאר בזמירות של שבת קדש הוא לכם שבת המלכה אל תו"ך בתיכם להניח ברכה דהי' די לומר אל בתיכם וכו' ועפ"י האמור יובן כי שמעתי לפרש ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כלו' שברך אלקים את יום השביעי וגם לאשר יקדש אותו, וז"ש קדש הוא לכם שבת המלכה היינו מה שאתם מקדשים את השבת בדברים לא בעקימת שפתים הוה מעשה כ"א אל תו"ך בתיכם (דייקא) להניח ברכה כלו' לפי תוכיות של בתיכם הוא הלב יניח ברכת ה' עליכם רמז לזה "להניח "ברכה ר"ת ל"ב, ובענין זה אין אחד דומה לחבירו כ"א כ"א לפום שיעורא דילי' ואמנם בכל מושבותיכם ל"ת מלאכה בניכם ובנותיכם עבד וגם שפחה ר"ל בזה כולן שוין לטובה וכדכתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ועכ"ז השומר שבת הבן עם הבת לאל ירצו כמנחה על מחבת ר"ל כמו שדרשו חז"ל גבי מנחה א' המרבה ואחד הממעי' ובלבד שיכוון לבו לשמים וזהו כל מקדש שביעי (בדברי') כראוי לו (לפי השגתו) כל שומר שבת כדת מחללו שכרו הרבה מאוד עפ"י פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו כלו' לפי מדרגתו ויבואר עוד מזה בפ' ואתחנן ברצוה"ש: לפרשת החדש ד' א"י ויקהל משה וגו' ויאמר אלהים אלה הדברים וגו' דיל"ד ומי לא סגי אי אמר ויאמר אליהם אשר צוה ה', בהקדם להבין הא דאיתא בתדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה ביאור הדברים ע"ד פשוט עפ"י דאיתא במדרש אמר הקב"ה מכרתי לכם תורתי (כביכול) נמכרתי עמה שנאמ' ויקחו לי תרומה ופי' היפ"ת הכוונה על היותו יתברך משכין שכינתו בתוכנו באמצעית התורה החביב בעיניו קיומה עיי"ש, והנה בודאי צריך לזה הענין שיתקיים כל התורה כולה בשלמות בלי מגרעת וזה דבר שא"א לכאו"א לבדו בלתי ע"י אהבה ואחדות ישראל וכל ישראל ערבי' זב"ז וכמו שפי' הע"נ הולך בדרך תמים הוא ישרתני וזה שאנו אומרים בעת עשיית מצוה בשם כל ישראל וגם ע"י עסק התורה לשמה ע"מ לשמור ולעשות מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וז"ש כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה כמבואר בשל"ה פ' ואתחנן ובספרים הק' וז"ש המד' בשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה נעשה ואיך אפשר לזה אמרו ונשמע כמשמעו נקבל בלב ובפה לעשותם כטעם שמע ישראל קבלת עמ"ש וגם ונשמע נאסוף יחד כאחד כטעם וישמע שאול את העם ואז נקיים כל אשר דבר ה' ואז אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה קחו אותי עמה באמצעות קיום התורה כולה, ובזה מובן כי קודם שאמר משה מצות מלאכת המשכן לשכון שכינתו ית' באמצעות התורה כולה אז בטרם כל ויקהל משה את כל עדת ב"י (להתאחד כא' וגם) ויאמר אליהם אלה הדברים דייקא דיבור בעלמא (כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואי' במד' תצוה עה"פ וזה הדבר איני מבקש מכם אלא דברי תורה) אשר צוה ה' (ע"מ) לעשות אותם ממילא נחשב כמעשה ממש והוסיף ואמר כי גם במצות שבת כך הענין כי אמרו ז"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ביאור הענין כי הרמב"ן כתב זכור את יום השבת לקדשו הכוונ' לזכור בכל יום בפה מצות שבת לקדשו ביומו וזה שאנו אומרים יום אחד בשבת ב' בשבת וזכירה זו נחשב כשמיר' ממש וזה זכור ושמור בדיבור אחד כי הזכירה הוא שמיר' ועי"ז שממשיך קדושתו בימי המעשה נעשתה כל מלאכתו כי כל ברכאין ביומא שביעאה תלי' וז"ש ששת ימים תעשה מלאכה (באם תזכרו) וביום השביעי יהי' לכם קדש ר"ל באם תזכרו לקדש השבת הבא אז המלאכה בימי החול שקוד' שבת מתברכת ונעשית מאלי' ועפי"ז נבין בפ' דיומא פ' החדש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארמ"צ לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים דיש להבין א' לאמר וגם למה נצטוו במצוה זו של קידוש החדש בראשונה ולדרכנו נאמר כי כתיב שאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא פרש"י באיזה זכות אגאלם וא"ל ה' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון בזכות שעתידין לקבל התורה ובזה פי' הבל"ע והגדת לבנך וגו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים (שלא הי' בידי זכות) והי' לך לאות ע"י וגו' למען תהי' (לעתיד) תורת ה' בפיך עיי"ש, והנה הפר"ד הקשה אם דן ע"ש העתיד הרי איתא במד' ראיתי וגו' כי ידעתי את מכאוביו אעפ"י שיודע אני שעתידין להכאיבני במדבר הרי דהעתיד אינו מצטרף ותירץ דלטובה מצטרף ולא לרעה עיי"ש ולדידי בלא"ה לק"מ כי ה' אמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון הכוונה בזה היתה שיקבלו עליהם בפיהם לקבל התורה אחר שיצאו ממצרי' והמחשבה מצטרף למעשה ונחשב כאלו כבר קבלוה ובזכות זה נגאלו וממילא קושי' הפר"ד לק"מ וז"ש למען