ייטב לב שמות תסט

ה' וכאמור, וזה עצמו ש"ה ושמרו ב"י את השבת וגו' לדורותם (אפי' בחו"ל והטעם) ברית עולם ביני ובין בני ישראל (שכרתי עמם ברית להיות' לגורלי וחבלי לעולם ע"כ) אות הוא לעולם (אפי' בחו"ל) כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת וינפש, והנה שם בפ' מי שהחשיך איתא פלוגתא ח"א יש מזל לישראל וח"א אין מזל לישראל והכי קיי"ל וכתב מהרש"א דלא פליגי אלא לגבי יחיד אבל כלל ישראל וזכות רבים ודאי אינו תולה במזל מדכתיב בתורה אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכ' וגו' הרי דזכות רבים אינו תולה במזל כלל עכ"ד ובזה נבא אל הביאור מה דהוי ס"ד דמלאכת המשכן ידחה שבת מהרי טעמים חדא מפני דהוי סד"א דטעם איסור מלאכה בשבת משום דמזל שבתאי מורה על ביטול והשבתת המלאכה א"כ זהו במלאכת יחיד אבל מלאכת המשכן הנעשית בצורך רבים כלל ישראל איננ' תולה במזל, הב' דזה יתכן לומר במלאכה דעלמא שהוא נעשה עפ"י הטבע משא"כ מלאכ' המשכן שנעשה מאליו כדאשכחן במנורה דכתיב תעשה המנורה ופרש"י מאליה שא"ל הקב"ה השלך הככר לאור ונעשית מאלי' וכ"כ בזוהר פקודי דף רכ"ב ביהמ"ק מגרמה אתעבידת וכתיב הוקם המשכן ואיתא בילקוט הוקם מעצמו לפיכך במעשה נסים הוקם המשכן עיי"ש א"כ במלאכה זו שנעשה בה נסים למעלה מהטבע ולמעלה ממזל ודאי אין למזל שליט' להשבית אותה מלאכה א"כ יהי' מותר לעשותה בשבת ע"כ הוצרך לאשמעינן דאין מלאכת המשכן דוחה שבת דאין הטעם של שבת מחוקי המזל דישראל הם למעלה ממזל וכש"כ מלאכת המשכן אלא משום שבו שבת ה', והן הן הדברים הנתנים באמירה נעימה כתובי' במקראי קודש שלפנינו ויקהל משה את כל עדת ב"י ויאמר אליהם (דייקא) אלה הדברים (ט"ל מלאכות שבמשכן) אשר צוה ה' לעשות אתם [שהן צורך כל עדת ישראל כולו שהן ודאי למעלה ממזל לכ"ע וגם הלא] ששת ימים תעשה מלאכה של המשכן מאלי' וענין מלאכה זו של רבים וגם בדרך נס ודאי אינה תולה במזל וסד"א לעשותה בשבת לזה אמר אעפי"כ וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת (מפני שהוא) שבתון לה' שבו שבת וינפש וא"כ גם מלאכת המשכן אינה דוחה שבת והראיה לזה כי כל העושה בו מלאכה יומת ואלו רק מפני רוע המזל הממונה עליו צוה ה' לשבות שלא ישבות המלאכה אינו בדין לחייב העושה מלאכה מיתה אלא ע"כ כי שביתת שבת מפני כי אות הוא ומי שאינו מאמין בזה בדין הוא שיומת וכיון שכן אין חילוק בין מלאכת המשכן למלאכה דעלמא ואינו דוחה שבת והענין נכון ונחמד: ועפי"ז יתבאר המד' בפ' והי' עקב תשמעון את סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך דמה ענינו להתם ומה ס"ד לסבור הכי אלא הוא אשר דברנו ששם מבואר עקב תשמעון וגו' ברוך תהי' מכל העמים שהם תחת המזל ואתה למעלה מהמזל והטבע וע"כ לא יהי' בך עקר ועקרה וגו' ועז"א שמא את סבור לרעתך נתתי לך את השבת מכח שאתה תחת המזל המשבית ומכלה ותקשה לך מדהכא עז"א לא נתתי לך את השבת אלא לטובתך מכח שאתה למעלה ממזל וכמו שביארנו למעלה וא' ראי' ברורה לזה שהרי אתה מקדש את השבת במאכל ומשתה וכסות נקי' ומהנה נפשך ואני נותן לך שכר כו' ומזה מוכח שאתה למעלה ממזל דמחוקי מזל שבתאי מורה על חורבן והשבתה ועצבות היפך עונג א"ו שאתה למעלה ממזל והבן זה: ג' א"י ויקהל משה וגי' וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון וגו' כי מצות שבת הוא ל"ת ועשה היינו לא תעשה כל מלאכה והעשה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וקיי"ל קידוש היום דבר תורה ומדברי קבלה לענגו במאכל ובמשתה ולכבדו בכסות נקי' ולמדו חז"ל מצות ג' סעודות בשבת מתלתא היום שבפ' המן וההבדל בין הל"ת והעשה הוא כי בענין הל"ת כולן שוין לטובה כקטן כגדול לשבות ממלאכ' והיינו דכתיב למען ינוח (ממלאכ') עבדך ואמתך כמוך, אמנם ענין העשה לקדשו בדברי' בקידוש היום באמירת יום הששי ויכלו וגו' זכר למעש' בראשית ויציאת מצרים לאו בדיבור בלבד סגי כ"א שיהי' פיו ולבו שוין בענין האמונה כי בו שבת מכל מלאכתו וגו' ואחר כוונת הלב הן הן הדברים ולאו כל אפין שוין בזה כ"א כאו"א כפי ערך השגתו גדלות הבורא ב"ה מציאותו ואלקותו ויכלתו לפי אמונתו וחקירתו וידיעתו כל חד לפום שיעור' דילי' לא ראי זה כראי זה וכ"כ ענין מצות עונג שבת במאכל ומשתה ולכבדו בכסות נקי' יש מי שעושה להנאתו ויש מי שכוונתו זכה ורצוי' לא להנאתו כ"א לשם ה' לקיים מצותו וביותר למי שבקי בכוונותיו ורמזיו וסודותיו ויש בזה בחי' שונות זמ"ז כל אחד ואחד לפי השגתו, וז"ש ויקהל משה את כל עדת ב"י ויאמר אליהם "אלה "הדברים וגו' וא' רז"ל אלו ט"ל מלאכות שאסור לעשות בשבת בזה כל עדת ישראל שוין ואמנם וביום השביעי יהי' לכם קודש (לקדשו בדברים