ייטב לב שמות תסח

מלאכה אסורה בו ביום והיינו גבר דמחשבתי' בטילין וכדאי' בחסיד שחשב בשבת לגדור שדהו וביטל מחשבתו ולא גדרה לעולם כו' עי"ש, ומזה יש ליקח מוסר השכל שלא לחשוב ולהרהר בשום מלאכה בשבת דאם יהרהר בשבת בצורך מלאכת חול תתבטל מחשבתו ולא יעשה מלאכה וז"ש למעלה פ' יתרו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (בזמן) ויום השביעי שבת לה' אלקיך דייקא היינו לשבות במחשבה הגלוי לה' אלקיך וזה שפירש"י בצחות לשונו ועשית כל מלאכתך כשתבא שבת יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחר מלאכה כלו' אימתי ועשית כל מלאכתך שאתה רוצה שאם תבא שבת יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשוי' שלא תהרהר כו' אז תעשה כל מלאכתך משא"כ אם תהרהר בשבת אחר מלאכה אז בחול לא תעשנה כי מאן דמחשב בשבת מחשבותיו בטילין וז"ש ששת ימים יעשה מלאכה כלו' אימתי יהי' המלאכה נעשית בששת ימים בזמן וביום השביעי שבת שבתון שביתה כפולה במעשה ובמחשבה קודש לה' דייקא החוקר לבה וז"ש כאן ששת ימים תעשה מלאכה (בזמן) וביום השביעי יהי' לכם קודש לקדש עצמיכם במותר לכם הוא הרהור דמותר מהדין עכ"ז צריך לקדש עצמו שלא יהרהר אחר מלאכה, שבת שבתון כפול במעשה ובמחשבה לה' החוקר לב ואז יהי' המלאכ' נעשית בימי המעשה, אמנם לדרכנו נאמר בזה באופן אחר עפ"י האמור בהקדם לפרש ושמרו ב"י את השבת וגו' לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם כי ששת ימים וגו' דיש להבין למה הצריך לומר לדורותם וגם אמרו ברית עולם וכו' אבל הענין כי לכאורה דברי זקני מהרש"א ז"ל תמוהין מאוד שהרי התורה אמרה ושמרו ב"י את השבת וגו' אות הוא וגו' והוא אמר הטעם דמלאכה אסורה בשבת כי המזל הממונה עליו משבית המלאכה א"כ איה אפוא יודע מחשבתו ששומר שבת יען כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת דילמא מפחד המזל שלא תשבות המלאכה ואיך אמרה תורה ששמירת שבת אות הוא לעולם כי ששת ימי' וגו' ותו דהא קי"ל התם בפ' מי שהחשי' אין מזל לישראל כדכתיב ומאותות השמים אל תחתו, ואמנ' אחר התבוננות דברי מהרש"א ז"להה נכונים וראוים אליו מדבש ונופת מתוקים וחדא מתורצת באידך והענין כי זה ודאי אמת וברור שלא מפני שהמזל משבית המלאכה של שבת צוה ה' את עמו ב"י לשבות בשבת כי ישראל הם למעלה ממזל ומאותות השמים אל יחתו ומה שצוה אותנו לשמור שבת ממלאכה כי אות הוא לעולם כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת וגו' אולם מי שאינו מאמין בה' ועושה מלאכה בשבת שוב יוצא מכלל ישראל ונופל תחת המזל ומלאכתו נשבתה וממילא אחר הצווי גם מה"ע נמי אסור במלאכה וכ"כ בחסיד הנ"ל לפי צדקתו הי' נחשב לחטא מה שהי' מהרהר ונופל תחת המזל ובשביל זה נמלך ולא גדרה ושוב נעשה לו נס כו' א"כ ישראל שהם למעלה ממזל ולולי מה שצוה ה' לשבות לא הי' מפחד מהמזל ע"כ שמירתו אות שרק מפני שכך צוה ה' ית' שבו שבת מכל מלאכתו ולכך כתיב אות הוא לעולם כי ששת ימים כו', ועפ"י האמור נבין מה דאיתא במד' אמרו ישראל הואיל וגלינו בין האומות למה נשמור את השבת דקשה וכי מפני שחטאו וגלו לא ישמרו שבת ומה זה שאמרו וגם הא דאיתא במד' שחקו על משבתיה בארצכם לא שבתתם ולא שמטתם ועכשיו אתם שובתים ומשמטים דקשה מה זה שחוק הלא כיון שגלו חוזרים בתשובה לשבות ולשמט אבל יובן עפ"י דאיתא במד' והבאתי אותם בארץ אויביהם אתר הקב"ה אני בעצמי אביאם שלא יאמרו הואיל וגלינו בין האומות נעשה כמעשיהם אמר הקב"ה אני איני מניחם שנאמר והעול' על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים כו' ופי' הפר"ד בדרך הערבה כי ידוע כל הארצות הם תחת שרי מעלה וארץ ישראל תח"י הקב"ה בעצמו שנאמר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד וגו' וכ"כ האומות הם תחת שרי מעלה וישראל נפלו לחלקו וגורלו של השי"ת וסברו ישראל כי בהגלותם בין האומות נפלי תחת שריהם ומזליהם אמר הקב"ה אני אמלוך בעצמי וכ"מ שגלו שכינה עמהם וזה אני בעצמי אביאם עכ"ד, וז"ש ישראל הואיל וגלינו בין האומות (ועלה על רוחם כי נפלו תחת שרי מעלה והמזלות) א"כ למה נשמור את השבת הלא עכשיו אין שביתתו מורה על שבו שבת ה' כי אולי מפחד המזל וכ"כ האותות שחקו באמרם בארצכם שהייתם למעלה מהמזל והי' השבת אות וכ"כ שמטה כתיב בי' שבת לה' לשם ה' לא שבתתם ולא שמטתם ועכשיו שאתם בחו"ל תחת המזלות ותחת הטבע שלא ניכר משמירת שבת כי אות הוא ולא משמטה לשם ה' כי אולי מחמת שכן דרך הטבע שיהי' הארץ שובת באיזה מהשנים אתם שובתים ומשמטים אבל יסכר פיהם של דוברי שקר כי אינו כך אלא גם עתה בהיותנו בחו"ל אנחנו למעלה ממזל ולמעלה מחוקי הטבע וא"כ שפיר שבת אות הוא כי בו שבת כו' וכ"כ שמטה לשם