ייטב לב שמות תסז

שמענו והוי ע"י שליח וא"ע בבל תלין אבל על השתים ששמענו מפי הגבורה והן יסוד האמונה מגיע שכר בעול' הזה והיינו כדכתיב צדיק באמונתו יחי' וידוע כי כל הנביאים נבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בכה ובזה הדבר וא"כ בעת שהתנבא בכה בדבור של עצמו הוי ע"י שליח אבל בעת שאמר זה הדבר ששכינה מדברת מתוך גרונו זה הוי ממש ע"י עצמו וקיי"ל לענין ב"ת תבעו עובר לא תבעו אינו עובר, ולפי"ז להמוני עם הי' משה אומר בלשון כה ע"י שליח דזה הדבר הוי ע"י עצמו ומגיע שכר בעוה"ז אם יתבעו ולא ישאר להם לעוה"ב אבל לבני עלי' שבודאי לא יתבעו שכרן תיכף שלא להחלי' עולם עומד בעולם עובר אמר להם בלשון זה הדבר ואי דהוי ע"י עצמו הא לא תבעו אינו עובר בבל תלין, וז"ש כ"ה תאמר לבית יעק"ב וגו' היינו לפחותי ערך בכ"ה אל"ה הדברי"ם [דהוי כמו זה הדבר] אשר תדבר אל בני ישרא"ל שהם הבני עלי' עכ"ד מתוקים מדבש, ובזה נ"ל לתת טוב טעם למאמרם בפ' כל כתבי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים עוד שם כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך דאלו שני המאמרים עולים בקנה אחד כי בודאי על שמירת שבת שהוא זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים יסוד האמונה בודאי מגיע שכר בעוה"ז תיכף וכן אמרו דורשי רשימות רמז לזה "ביומו "תתן "שכרו ר"ת שב"ת אך זהו בתבעו, וז"ש כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו מה שרוצה ותובע שכר עוה"ז ושמא תאמר א"כ מה ישאר לו לעוה"ב עז"א כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים וכיון שכן ישבע מטובו בעוה"ז וגם ישאר לו שארית בעוה"ב כי שכרו בלי גבול והבן, וז"ש הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש וגו' (ר"ל שמצות שבת יסוד האמונה הוא דברה' עצמו ע"כ) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו בעוה"ז] ואת כל העודף [השכר הנשאר] הניחו לכם למשמרת עד הבוקר לעוה"ב הנקרא בוקר כדאיתא בפ"ק דפסחים כי נותנין לו נחלה בלי מצרים ולפי"ז אם כי בשאר מצות משה לחלק יצא בין העם ליחד הדבור לבני ישראל בפ"ע בלשון זה הדבר ולהמוני עם בפ"ע בלשון כ"ה שיהי' ע"י שליח פן יתבעו שכר תיכף בעוה"ז ולא ישאר להם לעוה"ב אבל במצות שבת שנותנים לו נחלה בלי מצרים בעוה"ז ובעוה"ב הקהיל כולם כאחד ואמר להם בלשון אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר וז"ש ויקהל משה את כל עדת ב"י ויאמר אלהם אלה הדברים וגו' וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון וגו' ובזה יש לתת טעם על שהקדים מצות שבת למלאכת המשכן כי לולא מצות שבת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק בתורת נדבה וחסד וא"כ גם אם יתנדבו למשכן אין זה משלהם כי אין בידם רק מכת צדקה וחסד וע"ד דכתיב כי ממך הכל ומידך נתנו לך ולזה הקדים להם מצות שבת וא' לכולן בלשון אלה הדברים דהיינו בחי' זה הדבר ועל מצוה זו בדין שיטלו שכרם כדכתיב "ביומו "תתן "שכרו וגם בני עלי' רשאי' לתבוע שכר מצות שבת כי הוא נחלה בלי מצרים וישאר גם לעוה"ב וכיון ששכרם בידם מהדין הוי שלהם ממש וע"כ אם יתנדבו למשכן משלהם יתנדבו ויתנו, ובזה י"ל שמשה עצמו אמר טעם על שהקדים מצות שבת וז"ש ויאמר משה אל כל עדת ב"י לאמ"ר ז"ה הדב"ר כלו' שהוצרך לומר זה הדבר האמור למעלה במצות שבת ובלשון זה הדבר דייקא והטעם אמר אשר צוה ה' לאמר (בזה הלשון) קחו מאתכם (משלכם) תרומה לה' וזה א"א כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא בלתי ע"י מצות שבת כאמור והבן: ב' א"י ויקהל משה וגו' א להבין למה נאמרה מצות שבת בהקהל כל העדה ב' להבין פרש"י הקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת וכן לעיל בפ' תשא דכתיב ואתה דבר אל ב"י לאמר אך את שבתותי תשמורו ופרש"י אעפ"י שהפקדתיך על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות השבת והקשה החזרתי וג"א מה ס"ד שיהי' מלאכת משכן דוחה שבת הא אין עשה דותה ל"ת ועשה הקל כש"כ דחמור עיי"ש והוא תימה ג אל"ה הדברי"ם ודרשו חז"ל אלו ט"ל מלאכות א"כ הי' מהראוי לומר אשר צוה ה' שלא לעשות אותם ד אומרו לעיל ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת וגו' וכן כאן ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש דקשה ששת ימים וגו' שפת יתר דסגי לומר ביום השביעי וגו' שבת וגו' ה' אומרו יעשה ותעשה ולא אמר יעשה או תעשה בפת"ח וכמו שאמר בפ' יתרו ששת ימים תעבוד ועשית וגו': והנ"ל בזה עפימ"ש במס' שבת פרק מי שהחשיך האי מאן דבשבתאי יהא גבר דמחשבתי' בטילין וכתב על זה זקני מהרש"א ז"ל לפי שכוכב שבתאי הוא משמש בתחלת יום שבת לפי סדר תחלת הימים חל"ם כצנ"ש והוא מורה על ביטול והשבתת כל דבר ולכך