ייטב לב שמות תסה

וז"ש המד' כי אעלה ארוכה ל"ך כלו' לתיבת ל"ך וזה שגמר ואמר וממכותיך ארפאך בו בלשון שכעס עליו שא"ל ליך רד בו בלשון נתרצה שא"ל ל"ך עלה בינה זאת: והי' כצאת משה אל האהל יקומו כל העם וגו' נ"ל בהקדם מה שפי' הזוהר מפני שיבה תקום בתיובתא נ"ל כוונתו עפ"י מ"ש המג"א הלכות ק"ש סי' נ"ח לתרץ קושי' הכ"מ אמאי לא דרשינן בק"ש של יום ובקומך כ"ז שבני אדם קמים דה"ט דלא נקרא קימה רק מה שאדם קם ממטתו ושנתו אבל אח"כ לא מקרי קימה כ"א עמיד' עיי"ש והיינו דקשי' לי' להזוהר אמאי לא כתיב מפני שיבה תעמוד ולזה פי' בתיובתא שזה נקרא קימה משינת האולת ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל בענין שופר לרמז עורי ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו, עוד זאת נקדים מ"ש מוזלה"ה אתם נצבים כי אמרו ז"ל אבריו של אדם ונשמתו של אדם מעידין בו כו' כדכתיב ותהי עונותם על עצמותם וז"ש אתם נצבים עדים כמו שדרשו ז"ל ועמדו שני האנשים אלו העדים עיי"ש עוד נקדים מאמרם ז"ל הא דעדיפנא מחבראי משום דחזינא לר"מ מאחוריו ואלו חזי' לי' מאנפוהי הוי מחדידנא טפי כי כח הראי' מזריע (כידוע מעוף הנקרא ראה) בין לטוב ובין להפכו והיינו דכתיב אל תפנו אל האלילים ומה"ט אסור להסתכל בדמות אדם רשע ומצוה לראות ולקבל פני אדם צדיק כי בזה ממשיך עליו רוח קדושה ואפי' כשרואה אותו מאחוריו מעליותא הוא וז"ש והי' כצאת משה אל האהל יקומו (פי' בתיובתא) כל העם ונצבו (שהעידו על עצמם והתוודו את אשר עשו) איש פתח אהלו (כי) והביטו אחרי משה דחזו לי' מאחוריו וע"י זה נתעורר רוח טהרה וקדושה לפעם בקרבם לשוב אל ה' והבן: ודבר ה' אל משה פא"פ וגו' ושב אל התחנה כו' בהקדים לפרש בהפטרה דיומא ויאמר אליהו וגו' גשו אלי ויגשו וגו' ויקח אלי' י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעק"ב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישרא"ל יהי' שמך פתח בני יעקב וסיים ישראל יהי' שמך וכבר עמד על זה ברש"י למה נזכר כאן עיין שם והנ"ל דידוע הקושי' המפורסמת מפני מה בשם אברם שאמרה תורה ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו' וקי"ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה משא"כ ביעקב שניהן קיימין ונקרא בשם יעקב וישראל עי' מהרש"א בח"א וכבר כתבנו בזה פ' במדבר ועתה נאמר בתוס' מרובה והוא כי הנה האדם לא נברא בשביל עצמו בלבד כ"א להועיל גם לזולתו החכם בחכמתו והגבור בגבורתו ועשיר בעשרו כי עולם חסד יבנה ע"כ אבותינו אי"ו הי' מגיירים גרים ומכניסים אותם תחת כנפי השכינה כדאיתא במד' יישב, אמנם לזה צריך הגבור והחכם ועשי' להיות להם בחי' ענוה להשפיל א"ע לבחי' השפל ממנו להשפיעו מה שצריך לו ובפרט החכם צריך לצמצם שכלו למען יוכל להסביר להקטן ממנו, והנה שם אברם הוא מורה על רוממות וגאות לבל יביט למטה ע"כ א"ל ה' ולא יקרא וגו' שמך אברם והי' שמך אברהם הוסיף לו ה"א שבמילואה היא קטנה במספר מכל הכ"ב אותיות בין אותיות ר"ם למען דעת שלא יהי' רם ונשא גבוה מכל עם כ"א בעיניו יביט לשלמטה ממנו וז"ש כי א"ב המון גוים נתתיך כי המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו וכן אמר אלישע אבי רכב ישראל וללמד לקטנים ממנו אי אפשר בלתי אם ישפיל עצמו למטה בחי' ה"א ה"פותח שער לדופקי בתשובה ולכך נעקר שם אברם אבל יעקב וישראל הוא להיפך כי ענין שם יעקב הוא על שמשפיל את עצמו בבחי' עקב למי שהוא למטה הימנו לזה זכה לקרוא בשם ישראל, וז"ש הטעם כי שרית עם אלקים (ית"ש) ועם אנשים (למטה) ותוכל ע"כ נקרא בשניהם יעקב וישרא"ל אותיות לי ראש ולשון שררות שמכח השפלות לשלמטה ממנו ללמדם ולעזרם זכה לשררות ולהיות לראש בינה זאת וז"ש ביעקב כשיצא לחו"ל וה"ז ירידה ממדרגתו הראו לו והנה סלם מוצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלקים הם הצדיקים עולים תחלה למעלה למעלה ויורדים בו למטה להעלות להקטנים והשפלים והנה ה' נצב עליו וא"ל והנה אנכי עמך כי אשכון ואת דכא וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך והבן: והנה כמו שהמשפיע צריך לירד ממדרגתו למטה להשפיע כ"כ המקבל צריך להתקרב את עצמו למעלה כי יגשו זא"ז עד"מ מי שהוא בסולם למעלה ובידו נר המאיר ולמטה הוא מי שצריך לאור נרו והם רחוקים זה מזה הרבה זה שלמעלה צריך לירד מעט למטה וזה שלמטה יעלה למעלה עד יגשו להאיר לו בנרו וזה הי' ענין באליהו שירד ממדרגתו עד שהקריב בשעת איסור הבמות למען להעלות ישראל מזוהמתם להאיר נר ה' נשמת אדם אלו ישראל והבן וז"ש אליהו גשו אלי (למעלה ממקומכם ומדרגתכם) ויגשו כל העם וגו' (אפי' הפחותים) ויקח אליה' י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמר ישראל