ייטב לב שמות תסד

בשני פנים א' ולא שימות בהם כמאמרם ז"ל ב' שכל חיותו בהם יהי' בתורה ומצות וזולתם לא יהי' לו שום חיות בעולם וכ"כ יהי' דבוק בה' עד שאם ח"ו יפסקוהו יפסוק חיותו, וא"כ לפ"ז רשאי למסור עצמו וכבר כתיב קול ה' בכח לפי כחו של כל או"א וא"כ אצל המונים הפי' כפשוטו כמאמרם ז"ל אמנם גבי צדיקי' הדבקים בו ית' באלו יתפרש כפי' הב' וא"כ רשאי ומצוה למסור נפשו עכ"ד ז"ל ועל ד"ז פירשו המפו' הא דקרינן לא תרצח ביחיד בפ"תח ובקהל בקמ"ץ ענינו למה שאמרו ז"ל כי רבים חללים הפילה זה שלא הגיע להוראה ומור' ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה וא"כ לפעמים הוא רוצח בפת"ח ע"י שפותח פיו קודם שהגיע להוראה וע"ז נאמר בפת"ח ולפעמים נקרא רוצח ע"י שמקמץ את פיו ולזה נאמר בקמ"ץ וכה"ג אמרו ז"ל היושב בתענית נקרא קדוש ופריך מהא דכתיב מאשר חטא על הנפש שציער עצתו כו' ומשני הא דמצי לצעורי נפשי' נקרא קדוש ולא מצי נקרא חוטא הרי שהתורה ניתנה לכל או"א לפי בחינתו, וזה שא' כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים שלזה הפי' כך ולזה הפי' להיפך והבן: וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארמ"צ כו' ובמד' תנחומא זש"ה כי אעלה ארוכה לך וממכותוך ארפאך כו' אף משה בלך רד כעס עליו בלך עלה נתרצה א' הקב"ה בו בלשון שהשפלתי אותך בו בלשון אני מעלה אותך שנא' לך עלה מזה ויש לפרש עפימ"ש בס' עבודת ישראל לפרש וביום פקדי ופקדתי כי לולי מעשה העגל לא הי' זכות קבלת התורה שאמרנו נו"נ גדול כ"כ בהביט אל צור מחצבתם זרע קודש אי"ו שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה והי' אפשר לומר מעשה אבותיהם בידיהם ולא בכתם עשו את החיל הזה אבל מאחר שעשו העגל מזה נראה בעליל שהי' מוטבע בטבעם שורש רע מאשר הי' במצרים וכיון שעשו תשובה ונתקן החטא הזה עתה מה גדלה מעלתם ע"י קבלתם התורה הובא דברי' למעלה וז"ש לך עלה מז"ה (מכח זה המעשה הנאמר למעלה כי זה הירידה שנא' לך רד הוא צורך עלי') אתה והעם אשר העלית מארמ"צ שעי"ז נראה שהי' בהם שורש רע ממצרים ועכ"ז בחרו בטוב לקבל התורה וז"ש כי אעלה ארוכה לך [ע"י תשובה ואז] וממכותיך ארפאך שתן המכה נעש' רפואה שעי"ז גדלה מעלת קבלת התורה כאמור: הדרך השני כי בהאי קרא כי אעלה ארוכה וגו' יל"ד חדא דהוא כפל לשון ותו איפכא הול"ל ממכותיך ארפאך כי אעלה ארוכה לך אבל הענין נ"ל עפמ"ש פ"ק דמגילה דף י"ג אחר הדברים האלה גדל המלך אחשו' את המן אחר שברא הקב"ה הרפואה למכה דאר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפוא' תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים פרש"י ע"י מכה שאני מביא עליהם אבל או"ה אינם כן מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא ע"כ, ובזה פירשתי כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי [לשון אלא כלו' בלתי בזמן] אני ה' רופאך תחלה ולא כמו במצרים שנאמר בהם נגוף ורפוא, וז"ש לישראל כי אעלה ארוכה לך [דייקא[ תחלה אח"כ וממכותיך ארפאך, ובזה אני מבין סדר הפרשיות דתחלה אמר כי תשא את ראש ב"י לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו' זה יתנו וגו' שהוא לכפר על מעשה העגל ואח"כ נאמר מעשה העגל אלא הוא אשר דברנו דבישראל אחר שיצאו ממצרים הקדים וכתב הרפואה מחצית השקל להמכה מעשה העגל (ואפשר זה שרמזו חז"ל גלוי וידוע כו' שעתיד המן לשקול וכו' לפיכך הקדי"ם שקליהם לשקליו כלו' שהקדים מצות מחצי' השקל להמכה כי זה דמיון להעתיד להקדי' הרפואה למכה של המן) וז"ש וידבר ה' אל משה לך עלה מזה (מכח מחצית השקל שנאמר ז"ה יתנו) אתה והעם אשר העלית מארמ"צ דייקא שבהן אני מקדים הרפואה להמכ' וזש"ה כי אעלה ארוכה לך תחלה (ואח"כ) וממכותיך ארפאך והבן: הדרך השלישי בהקדם דברי הזוהר תצוה דף קפ"ו פתח ואמר החדש הזה לכם כו' ירחא דלכון (ניסן מלכות) איהו כסדרא דאתוון אבי"ב כו' ירחא שביעאה דילי איהו מסיפא דאתוון מ"ט אתון (בניסן מלכות) מתתא לעילא (מא' לב' וכו') ואנא מעילא לתתא (בינה מעילא לתתא בסוד תש"רי) עכ"ל והנה במה שאמרו עשה לנו אלקים פגמו במדת מלכות שנקרא' כל (כמו שמבואר בזוהר במקומו) כי בה אתיון כסדרן ואחר הפגם נעש' צירוף תשר"ק המורה על דין וזה שא' ה' למשה ל"ך רד תחלה הלמ"ד אח"כ הכ"ף אמנם כששבו אח"כ בתשובה עלאה במדת בינה שנאמר ובלבבו יבי"ן ושב ורפא לו שבה אתוון מעילא לתתא (ומפני זה אומרים במוסף שבת "תכנת "שבת בסוד תשר"ק) נאמר למשה ל"ך עלה מזה עצמו כי במדה זו הדיני' נמתקין בשורשן