ייטב לב שמות תסג

שנאמר ואהבת כו' בכל לבבך ודרשו חז"ל ביצ"ט וביצה"ר כי רחמנות בא מצד יצ"ט בחי' ימין ואכזריות וכעס בא מצד יצה"ר מצד שמאל וצריך לכלול שמאלא בימינא לעבוד את הש"י בשניהם לרחם על הראוי לרחם ולהתאכזר על הראוי לזה וכ"כ לענין כעס מצינו זרוק מרה בתלמידי' וכ"כ לענין רמאות שודאי בחי' מרמה בא מצד יצה"ר ומצינו רמאות דקדושה ביעקב אבינו כדכתיב בא אחיך במרמה ובזה עשה רצון אביו שבשמים לשמוע בקול אמו לקבל הברכות וכ"כ לענין גנבת דעת דאסור שזה רמאות וקיי"ל דמותר לגנוב דעת רבו ולתנוף לרבו כידוע שכל זה מצד יצה"ר וצריך להכניסו לקדושה והיינו בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר ר"ל במדות הבא, מכח יצה"ר צריך לעבוד את השי"ת, ובזה נ"ל לפרש הא דכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים כו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו דקשה למה פרט תחי' נצור כו' מדבר מרמה הא זה בכלל מה שאמר סור מרע ועשה טוב ולמה יצא ענין מרמה מהכלל וגם מה ענין בקש שלום לכאן וגם למה פרטו הא הוא בכלל עשה טוב אבל למ"ש ה"פ נצור לשונך מרע ושפתי' מדבר מרמ' וע"ז אמר סור המרמ' מרע שלא לרמות להרע כ"א ועשה מרמ' לטוב רמאות דקדוש' כמו ביעקב וכ"כ להיות הצנע לכת להסתיר מעשיו בכל האפשרי והיינו כמו רמאות דקדושה ובזה בקש שלום להשלים שני היצרים יחד כאחד כי גם במדות הבא מיצה"ר תעבוד את הבורא ב"ה ושניהן בקנה א' יעלו ובזה ורדפהו ליצה"ר כי לא יהי' לו אחיזה בך כי נהפך הרע שבו לטוב והבן, ובזה נ"ל לפרש וירח את ריח בגדיו ואיתא במד' א"ת בגדיו אלא בוגדיו ענינו ע"ד המבואר במד' ובפייט בד' מינים שבלולב מה הדס ריח ולא טעם כך ישראל שיש בהם מעש"ט כו' ולדרכנו נאמר כי מצוה כמאמרה יש בה טעם וריח אבל בחי' עבירה לשמה הרי טעמה מר וריחה מהכוונה הפנימיות טוב ע"ד דכתיב והריחו ביראת ה' וע"ד ריח ניחוח נ"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני הרי מה שממלא רצונו ית' מכונה בשם ריח וכ"כ הענין שעשה יעקב שנראה לכאורה בחי' רמאו' היפ' מדתו ויעקב איש תם והראי' שאמ' עשו ויעקבני זה פעמים עכ"ז כתיב בא אחיך במרמה ויקח ברכתך וכתיב גם ברוך יהי' כי כוונתו הי' לטובה לשמוע בקול אמו כמש"ל (וכ"כ מצוה כמאמרה תוכה כברה אבל ענין זה תוכו רצוף אהבת ה' וברו נראה כרמאות והנה תוכו לבוש בברו ובוחן לבות ה' ויחשבה לו לצדקה) וז"ש וירח את רי"ח בגד"יו א"ת בגדיו אלא בוגדיו שזה נראה כבגידה שלבש בגדי עשו לרמות אותו אעפי"כ הריח כי הוא ביראת ה' ויאמר ראה רי"ח בני דייקא שהריח טוב אם כי טעמו מר וזהו ממש בחי' הדס ריחו טוב וטעמו מר, והיינו דכתיב והוא עומד בין ההדסים כי שם נאמר ויען וגו' ויאמר וגו' עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים וגו' ויען ה' וגו' דברים טובים דברים נחמים וגו' כה אמר ה' וגו' וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה והנה מ"ש וקצף גדול הוא ענין כעס וחימה היפך מדת רחמנות אך הוא מכח רחמנות על ישראל גבורה שבחסד וזה עצמו בחי' ריח טוב וטעם מר כאמור וענין זה עצמו מצינו באסתר מלבד שהיתה מתאכזר ע"ע בשביל אהבת ישראל וה"ז לבד בחי' ריח טוב וטעם מר אף גם זאת שא' וכאשר אבדתי אבדתי כי מתחלה באונס ועכשיו ברצון הרי הוא כעין עבירה לשמה וכדמצינו גבי יעל אבל אמרו גדולה עבירה לשמה והיינו בחי' ריח טוב וטעם מר וגם עוד זאת כי כשנכנסה לאחשורוש הי' מקום לומר כי היא לטובתה מתכוונת ולרצונה ח"ו ובאמת לא כן הי' כ"א מכח ההכרח והיא לא גילתה כוונתה כדכתיב אין אסתר מגדת וכן מצינו שאמרו ז"ל מה ראתה אסתר שזימנה את המן רי"א כדי שלא יכירו בה שהוא יהודית רנ"א כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים הרי שלכאורה מה שזימנה את המן הי' לפלא ותמי' בעיני ישראל לקרב את איש צר ואויב וגו' והיא כוונה לטוב לישראל והיתה מסתרת דברי' וכוונתה וא"כ תרווייהו קושטא קאמרי שנקראת אסתר ע"ש שהיתה מסתרת דברי' וזהו ענין רמאות דקדושה שאין תוכו כברו וזהו עצמו שנקראת הדסה ע"ש והוא עומד בין ההדסים וכדפי' שזה ריח טוב וטעם מר וא"ש וכל החזיון הזה רימז הכתוב בקצרה באומרו לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה (ר"ל ממדות טובות וממדות הפכיות) הם כתובים כי צריך לאכללא שמאלא בימינא לעבוד בשני היצרים להבורא ב"ה וכאמור: עוד ירמוז למה דקי"ל דבשאר עבירות יעבור ואל יהרג ואיכא מ"ד דאסור לסכן עצמו ומתחייב בנפשו וכתב הרמ"א אם הוא אדם גדול רשאי למסור נפשו אפי' על מצוה קלה ולכאורה יש להפליא הכי נשתנה, וכ' זקני מוזלה"ה בפ' תשא כי וחי בהם יש לפרש