ייטב לב שמות תסב

לתלות ותלה בהן שוב נענה בזכות עצמו, ולכן הש"י ידע עומק לבו של משה שלא יבא להתפלל בזכות עצמו כי הי' עניו ושפל בעיניו ואין לי מקום להתפלל רק בזכות אבות הן העמודים אשר בית ישראל נשען עלי' וזאת תורת המסורה ועתה הניחה לי פתח לו פתת שבידו לעכב ע"י תפלה ואם שלא יערב לו לתלות בזכות עצמו לזה א"ל הניחה אותי והמישני את העמודים אשר הבית נכון עליהם הן אברהם יצחק ויעקב שנקרא ישראל שוב ראיתי שכן מפרש האלשיך ואני מוסיף דלזה רומז הכתיב והימשני עפ"י דאי' בזוהר ובתקונים תיקון ס"ט נחית באברהם ונטע בי' ה' ועביד איבא ביצחק יו"ד מן יצחק ביעקב נטע בי' וא"ו ואלקי יעקב ולבתר אתא משה ונחית ה' חומשי תורה ובזה אשלים אילנא דשמא "דהוי' דלאבהן לא אתגלי בגין דלא הוי שלים כו' וזה שרומז "ו"ה"י"משני "והי סמוכים זל"ז סוד אברהם יצחק יעקב ובו אותיות משה ה' אחרונה שאחר שתלה בזכות אבות תלה לו בזכות עצמו ונשלם שם הוי' ב"ה מדת הרחמי' וז"ש ויאמר יהוי' אל משה וגו' דייקא ועתה הניחה לי לשמי כפרש"י ריש פ' תרומה כלו' בך הדבר תלוי כי ע"י נשלם שמי המיוחד ב"ה מדת הרחמים: ובזה יש לפרש המד' זכור לאברהם וגו' גפן ממצרים תסיע למה נמשלו ישראל לגפן מה גפן כשבעליה מבקשין להשביחה עוקרין אותה ממקום זה ושותלין אותה במקו"א אף ישראל עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מקבלין התורה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויצא להם שם בעולם שנאמר ויצא לך שם בגוים ביפיך ד"א מה גפן היא חי' ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים ונשענים על המתים אלו האבות הוי זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו' ולכאורה פירוש הא' אין ענינו לכאן רק כדרך המד' בכמה דוכתי שמפרש כמה פירושים עד לסוף השייך לכאן אבל למ"ש גם פי' הראשון שייך לכאן ושניהן עולים בקנה א' והוא עפי"מ דאי' בילקוט יתרו נעשה ונשמע ראוי הי' לומר נשמע ונעשה אלא א' ישראל עד שלא שמענום קיימנום (ר"ל האבות קיימו) אנכי קיים יעקב כו' לא תשא קיים אברהם וכו' ויש להבין מה ראה להוציא מלת נעשה מפשוטו ולפרשו כבר נעשה, אבל הכוונה בזה דלכאור' איך ערבה לבם לומר נעשה קודם לשמיעה אלא ע"כ מפני שתלו בזכות אבות שקיימו התורה עד שלא נתנה בבחי' עשי' קודם לשמיעה וזכות זה יעמוד להם ללכת בדרכיהם (ועי' בס' אה"י פ' וירא כעין זה) ונמצא שהם נשענו באמרם נעשה ונשמע בזכות אבות וממילא תלה להם הקב"ה בזכות עצמם וז"ש המד' ויצא לה"ם [דייקא בזכות עצמם] שם בעולם שנא' ויצא ל"ך (דייקא) שם בגוים ביפי"ך (דייקא) כי כליל הוא בהדרו אשר שמתי עליך ר"ל לתלות בזכות עצמך ועז"א ד"א מה גפן וכו' אף ישראל הם חיים ונשענים על המתים הם האבות וזה פי' נכון: לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים י"ל בהקדם להבין מאמרם ז"ל במגילה עה"פ ויהי אומן את הדסה רמ"א אסתר שמה ולמה נקראת הדסה ע"ש הצדיקים שנקראים הדסים וכה"א והוא עומד בין ההדסי' רי"א הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיתה מסתרת דברי' ונ"ל דלא פליגי ואלו ואלו דא"ח גם להבין מ"ש כ"א החרש תחרישו בעת הזאת כו' ואת ובית אביך תאבדו דקשה ובי"ת אבי"ך למה: ונ"ל כי הנה העיקר הוא שצריך האדם לתקן את המדות חג"ת וכו' וצריך לעבוד בכולן את הבורא ב"ה וב"ש ולגמול חסדים ולהתגבר לנקום נקמת ה' צבאות ולהרוג את המחויב ארבע מיתות ב"ד וכדומה ולכלות את שונאי ה' ואויביו הם הקמים על עדת ישראל להשמידם ולאבדם וכדכתיב כי הנה אויביך ה' כו' והם אשר על עמו יערימו סוד ויתיעצו על צפוניו כי רשפי אש שלהבת אהבת ה' ואהבת עמו ישראל ותורתו הבא ממדת החסד זהו סיבה לעורר קנאה וחימה על אויביהם ושונאיהם להפר עצתם ומחשבתם ולהשביתם ממלאכת' וזהו נקרא גבורה שבחסד ע"ד דכתיב וחרה אפי וכו' ושמעתי כי חנון אני ר"ל ע"י מה שחנון אני עי"ז נכמרו רחמי על אלמנה ויתום ע"כ אהרוג את המענה אותם וכ"כ רוצח מה"ט מצוה להרגו כי זה חסד לבאי עולם לבל יהרוג הוא אחרים וזה הי' חטא שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן כי הי' לו להרגם ולהתאכזר עליהם כמצות הבורא מפני חסד ואהבת ישראל שהוא הי' הראשון שצינן האמבטי כנודע וידוע כי צדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים ע"כ לתקן זה היתה צריכה אסתר שהיא מגזע שאול להתאכזר על עצמה ולסכן נפש' בשביל חסד ואהבת ישראל להציל נפשם מני שחת וז"ש כי אם החרש תחרישי וגו' רוח והצלה יעמוד ליהודים וגו' ואת ובית אביך תאבדו כי נתעורר חטא שאול שחמל על אגג שממנו נולד המן המיצר לישראל והבן, ובזה נבין מה