ייטב לב שמות תס

שבת (יגיע הכל) לה' אלקיך ע"ד שבח נותנים לו וגו' ביום השביעי נתעלה הכל למעלה והבן, והנה גם במשכן הקשה הערבי נחל כנ"ל איך נתקשר הכל עד א"ס עיי"ש פ' תצוה ולמ"ש א"ש כי הכל נתקשר ע"י שהמשיכו בימי החול קדושת שבת שבשבת הכל עלה למעלה וע"כ מצינו שהמנורה נעשית מאליה והבן וזה שא' כאן לתרץ קושי' הע"נ כי המשכן הוא כנגד שלמעלה ואיך מקשרין הכל עד א"ס ב"ה לזה אמר אך את שבתותי תשמורו וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם בלי אתערותא דלתתא וכפי' הבאר מ"ח וז"ש ששת ימים יעשה מלאכה רומז למלאכת המשכן שיעשה מאליו כנ"ל ע"י וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' מאליו וכאמור וע"כ ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורתם קדושת שבת להמשיכו בימי החול (ע"ד שפי' אאזמ"ו זלה"ה בפ' יתרו זכור מלפניו שמור מאחריו עיי"ש] ברית עולם ביני ובין ב"י וגו' כי ע"י הוא התקשרות העולמות ביני ובין ב"י אפי' למעלה מהשגתם עד א"ס ב"ה והטעם כי ששת ימים וגי' וביום השביעי שבת וינפש והבן: אך א"ת שבתותי תשמורו אך הוא מיעוט את הוא ריבוי וירצה בזה שאפי' אם תשמרו שבת בבחי' את ריבוי יהי' בעיניכם בבחי' אך כאלו אתם ממעטים בשמירתו כי אות הוא וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם כלו' בקדושת שבת וזה דבר שאין לו סוף כי שבת שתא דקודשא ב"ה והבן: אך את שבתותי תשתר"ו וגו' ושמ"רו ב"י את השבת לעשו"ת את השבת וגו' קרי לי' שמירה וקרי לי' עשי' וכן להלן בפ' ואתחנן שמו"ר את יום השבת לקדשי כאשר צוך י"א ומסיים ע"כ צוך י"א לעשו"ת את יום השבת ונ"ל עפימ"ש מהרי"א פ' קדושי' עה"פ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני י"א לפי שכיבוד או"א מפורסם במדות האנושיות ושכל של אדם יחזיק בו וכן שמירת שבת ממלאכה הוא ענין מנוחה והשקט וכל אדם יחפוץ בזה לנוח ביום השבת ע"כ אמר גם אלה לא ישמרו ב"י להנאתם ושכלם אלא מפני שהן מצו' אלקיות וז"ש איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו (לא מפני הנאתכ') אלא אני י"א צויתי ככה ובעבורי ראוי שתעשו זה ולא בבחינה אחרת עכ"ל וז"ש שמור וזכור בדבור א' נאמרו שבעת שמור יקיים זכור את יום השבת לקדשו וע"כ בעת ששומר שבת בל"ת מקיים מ"ע לזכור ששומר בשביל מצו' ה' שצוה לקדשו מעשות מלאכה וע"כ יש בזה ל"ת דשמור ועשה דזכור וזש"ה שמור את יום השבת לקדשו (לא בשביל שתמצא מנוח לגופך כ"א למען) כאשר צוך י"א ששת ימי' תעבוד וגו' ויום השביעי שבת לה' אלקיך (לשמו ית') לא תעשה כל מלאכה וגו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך (לא להנאה למצוא מנוח כ"א שכך צוך ה') וזכרת כי עבד היית וגו' ע"כ צוך י"א לעשות את יום השבת היינו לשמור בשביל שהוא צוה לנוח ובזה אתה מקיים ת"ע עם הל"ת דשמור, וז"ש כאן א"ך את שבתותי תשמרו כי אות הוא אומרו א"ך למעט שלא נשמור מעשות מלאכה להנאתנו כ"א בשביל כי אות הוא וגו' ושמרת"ם את השבת וגו' לעשו"ת את השבת שמירה ועשי' יחד שמירה ממלאכה והזכירה בשביל שכך צוה ה' זה הוא עשי' כי מחשבה כמעשה והראי' כי ששת ימי' עשה ה' את השמי' ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש ופירש האלשיך והאוה"ח כי ששת ימי' עשה עשי' גשמיית ולא הי' מתקיים רק דבר יום ביומו וביום השביעי שבת במחשבתו עי"ז וינפש הקנה נפש החיות לעולם לקיום הרי שע"י המחשבה נותן חיותו ונפש העולם כ"כ ע"י המחשבה הזכה לשם ה' ניתן חיות ונפש להשתיר' ממלאכ' וע"כ המחשבה נחשב למעשה, וכהא דאי' במדרש עה"פ ויעש אלקי' את הרקיע והא בדבר ה' שמי' נעשו אלא לומר הדבור כמעשה וכ"כ ממה ששבת וינפש שהקנה נפש אנו לומדים שהמחשבה כמעשה ומדמי' צורה ליוצר' ית': ויתן אל משה ככלותו זש"ה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו מעש' באבין רמאה שהי' בבצרה והלכו רבותינו לשם לבקש פרנסה ולא בקש לפסוק עד שיפסקו כל בני ביהכנ"ס ופסק הוא כנגד כולם והושיבוהו אצלן לקיים מתן אדם וגו' (מדרש רבה ותנחומא) וכתב היפ"ת לא מצאתי טעם להזכיר זה לכאן אי לאו דנימא שהכוונה לומר שמה שזכה משה לכל הכבוד הזה הי' בשביל נדיבותו ולזה הביאו הפסו' מתן אדם ירחיב לו וענין נדיבותו הוא מ"ש בפ' אין בין המודר דבתחלה לא נתנה התורה אלא למשה והוא נהג עין טובה ונתנה לישראל והקב"ה שהכל צפוי לפניו בשכר זה נתן לו סתרי תורה וטעם דרשא זו מיתורא דאל משה אי נמי מככלתו דכתיב חסר וא"ו דרש לי' לשון מדה מגזר' וכל בשליש כו' עיי"ש וזה דוחק עוד שם במד' רבה ד"א ויתן אל משה הה"ד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ופי' היפ"ת דאין פי' ויתן אל משה נתינת הלוחות לבד כפשוטו אלא מסירת כל סתרי תורה בזכותו כדלעיל ויש להבין הא