ייטב לב שמות תנט

כוונתנו לע"ז חלילה כמ"ש החבר כ"א לשכון כבודך בתצורה ההוא (כנא' ואף סוררי' הכוונה הי' לשכון יה אלקים) ע"כ כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו דייקא כי התוך של לבנו הי' לשמים ואמרת ועשו לי מקדש ושכנתי בתו"כם ומרים ראשי ע"י משה שהוא עמד בתפל' בעדנו שנאמר כי תשא את ראש תשא דייקא וזה עצמו שאמור הכתוב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם אם [תרצה להרים ראש ב"י למה שנפקדו ונתנו איש (שעודם כולם כאיש אחד) כופר (שהרי) נפשו (כלו' רצונו ומחשבתו) לה' (בשביל כבוד ה') בפקוד אותם (על ענין ההוא אך למען) ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם (ע"ד המעשה כי לא טוב עשו במעשה עכ"פ ע"כ) זה יתנו כל העובר על הפקודים (פקודי המלך ב"ה) מחצית השקל דייקא לכפר על המעשה ולכן סיים לכפר על נפשותיכם לשון רבים כי לפי המעשה נראה כאלו הם נפשות רבות ובמחצית השקל וסר עונם וחטאתם יכופר וכולו קודש ישראל לה' ואחרון חביב, ועוד טעמים תמצא בספרי ייטב פנים פרשת שקלים עי"ש: ואל ב"י תדבר לאמר שמן משחת קודש וגו' ירמוז כי שמן רומז לחכמה ומעש"ט כדכתיב ושמן על ראשך אל יחסר אולם צריך שיהי' לשם ה' לנ"ר לפניו דייקא ולא להתפאר חלילה וכבר פירשתי יראת ה' טהורה [אז[ עומדת לעד להנחיל לדורותיו הבאים אחריו וכדכתיב מתהלך בתמו (דייקא) צדיק (אז) אשרי בניו אחריו משא"כ שלא לשמה הוא רק מקריות ואין בכחו להנחילו לבניו ע"ד אין אדם מוריש קנס לבניו וכמו דאיתא בספרים והיינו ראשית חכמה יראת ה' וגו' (דייקא ואז) תהלתו עומדת לעד שיראתו עומדת לעד מיד ולדורות להנחיל לבניו וז"ש שמן משחת קודש יהי' זה לי לשמי כפרש"י פ' תרומה על ויקחו לי אז לדורותיכם יהי' קיים לדורותיכם אחריכם לכך על בשר אדם (ר"ל בשביל בשר אדם הוא הגוף והנאתו) לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו (ע"ד לא תעשה לך פסל וכל תמונה כ"א) קדש הוא קדש יהי' לכם: ואתה דבר אל בני ישראל וגו' להבין מה ענין שבת למשכן עיי' רש"י, והנ"ל עפימ"ש מוזלה"ה בפ' תצוה לפרש תביאמו ותטעמו כו' כי ב' בתי מקדשים שנהרסו ונחרבו לא הי' פועל ריק ח"ו כ"א הי' הכנה על מקדש העתיד כי לולי שקבלה הארץ קדושה ממקדשי' הקודמים לא הי' בכחה לסבול קדושת ביהמ"ק העתיד מעשה ידי יוצר ב"ה וז"ש מכון לשבתך פעלת ה' וז"ש שלמה בנה בניתי בית זבול לך מכו"ן לשבתך עולמים עכ"ד ועפ"ז פירשתי בהפטרת ויגש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל כלו' מכין ומזמין את ישראל (כי קידושין לשון הזמנה כדאיתא פ"ק דקידושין) בהיות (בשביל) היות מקד"שי (דייקא) בתוכם לעולם והנה כמו שהמקדש הוא הכנה על העתיד כ"כ שבת שהוא אחד מששים בעוה"ב הוא הכנה על שבת העתיד יום שכולו שבת כי אלולי שבת שהוא מעין עוה"ב לא היינו יכולים לסבול קדושת שבת העתיד והבן ולכן כתיב למעלה פ' תרומה ככל אשר אני מראה וגו' וכן תעשו לעתיד והבן והיינו דכתיב בתורה ב' פעמים את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו כי שניהם הכנה על העתיד לבא והיינו דסמך מצות שבת למשכן להורות שטעם אחד להם ובזה י"ל מה דאיתא בס' על מה שנאמר בכתוב ואת"ה דבר וגו' אך את שבתתי וגו' כי משה בחר להם במצרי' יום מנוחה את יום השבת קודם שנצטוו, ולדרכנו יאמר הטעם שזה הי' הכנה שיהי' ישראל כלי מוכן לקבל קדושת שבת שלאחר שנצטוו, וז"ש ואתה (שבררת להם שבת במצרים הכנה על העתיד לאחר שנצטוו) דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו כי אות הוא וגו' לדורותיכם העתידין (כי אות הוא על שלעתיד ומופת על של עתה) לדעת כי אני ה' מקדשכם מזמין אתכם על שבת הבא וזה השבת של עתה הכנה על של עתיד כמו המקדש: א"י עפימ"ש בס' סש"ש ובספר באר מ"ת בפסוקי' אלו לבאר מעלת שבת שהוא קדוש מאליו בלי אתערותא דלתתא עי"ש, ובזה פירשתי קודש הוא לכם שבת המלכה אל תוך בתיכם להניח ברכה (מאליו הגם) בכ"מ לא תעשו מלאכה והבן ובזה אני מבין הטעם שאומרים בכל יום אחר התפלה היום יום (כו"כ) בשבת כי הקשה בס' ערבי נחל איך ע"י תפלה מקשרין העולמו' עד א"ס ב"ה שהוא למעלה מהשגה ולית מחשבה תפיסא בי' כלל עי' בדבריו בפ' תצוה ועי' ועוד מ"ש בפ' תשא תירוץ שע"י שבת מתעלה הכל ממדרגה למדרגה וזהו דעה חכמה לנפשך והיא כת"ר לראשך וגו' שמור שבת קדשך עי"ש, ובזה מתורץ קושי' הנ"ל כי בשבת נעשה הכל מאליו שלא ע"י מחשבותינו וכוונתינו כלל אך כיצד נעשה בחול לזה ממשיכין קדושת שבת במאמר יום אחד בשבת וכו' על כל ימות החול והבן וז"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכת' (מלאכתך ממש דבר נש בהאי עלמא) ויום השביעי