ייטב לב שמות תנח

בהן המון עמים רבים שאומרים לישראל אומה ששמעו בסיני אנכי ה' אלקיך ולא יהי' לך אלקי' אחרים וגו' ולבסוף מ"ם יום אמרו לעגל אלה אלקיך ישראל אין ישועתה לו באלקים סלה ואתה ה' אמרו ישראל רבון העולם ואתה ה' להסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם) מגן בעדי בזכות אבות כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו ואמרת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ומרים ראשי שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש ע"י משה שנא' כי תשא את ראש וצריך ביאור, והנ"ל בהקדם לבאר אומרו להלן ועתה הניחה לי וגו' ויחל משה וגו' למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאר"מ בכח גדול וביד חזקה וכבר עמד מהרי"א ע"ז ושאל מה זה שאמר למה ה' יחרה אפך הכי הוא לא ידע למה הלא הסיבה ידוע בשביל מה שעשו גם מה שא' אשר הוצאת מארמ"צ בכח גדול וגו' אינו טענה אדרבה הוא הנותנת שבעבור שהוציאם משם בכח גדול באותות ובמופתים ומרדו בו ראוי שיחרה אפו בהם ויכלם עי"ש ובאלשי"ך: והנ"ל בזה עפ"י המבואר בכוזרי מאמר ראשון סי' צ"ה צ"ו צ"ז באורך שאחר שסיפר החבר בשבת ישראל כי הם זרע קודש מחצבתם מאדם ונח ושם והאבות שאל אותו הכוזרי על דבר חטאת העגל שעשו והשיב לו החבר ע"ד שכתב חותנו הראב"ע חלילה לישראל שיעבדו ע"ז וחלילה לאהרן לעשותה אבל אמרו קום עשה לנו אלקים הוא כבוד חונה בצורת הגוי' [ר"ל שיוריד על הצורה ההוא המורגשת רוחניות קודש מאתו ית'] והנה לכבוד ה' נעשה ע"כ בנה אהרן מזבח לפניו וגו' ואשר אמר כי שחת עמך לא כתיב כל עמך כו' עי"ש אמנם החבר תיקן זה במה שאמר וחטאתם הוא בצורה אשר נאסר עליהם כי הוא ית' הזהיר מן הצורות כו' עי"ש: ובזה פירשו המפורשים דברי המדרש ריש פ' תרומה אמר הקב"ה למשה מה או"ה אומרים שאינו חוזר עמהם על שעבדו ע"ז שנאמר סרו מהר אפי' סוררי' הן איני מניח אותם ועמהם אני דר שנאמר ואף סוררי' לשכון י"א כלו' אף בשעה שהם מתוארים בשם סוררים הי' כוונתם לשכון י"ה אלקי' שיחנה כבודו ית' בצורת הגוי' עכ"ד: וז"ש ה' כי שחת עמך וגו' סרו מהר מן הדרך אשר צוותם שלא לעשות צורות והם עשו עגל מסכה אולם תוכן לבות ה' הוא ידע מחשבותם הטובה לכבוד ה' וז"ש ועתה הניחה לי כי אני יודע שלא כפרו בי חלילה ולא בקשו לעבוד ע"ז [ולכן פרש"י כאן פתח לו פתח] אבל ויחר אפ"י בהם דייקא שהמשחית הנקרא אף יחר בהם שהוא איננו יודע תעלומות לב ואכלם כי מלך במשפט יעמיד ארץ וכלום יש אב שמעיד על בנו שכוון לטובה אז ענה משה ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך דייקא כלו' שלך הם ומה לו עליהם כי הלא אשר הוצאת מארמ"צ בכח גדול וביד חזקה כי לולי כחך הגדול וידך החזקה כבר היו כלים ואבודים במצרי' משניתן רשות למשחית שאינו מבחין כו' ואתה הצלת אותם וקי"ל המציל מן הנהר ומהגייסו' ומהלסטי' הרי אלו שלו ושוב אין רשות לא"ף לקטרג עליהן כי אין לו עליהן כלום כי הם עמך ונחלתך, ועי' מ"ש מוזלה"ה בספר ישמח משה שמות עה"פ ואמרת וגו' בני בכורי ישראל ואז תבין, ומכל זה יצא לנו כי ישראל הי' לבם לשמים אך שהמעשה שעשו לא טוב היה שלא כך צוה ה' ולכן די במחצית השקל והנה ישראל נקראים גוי אחד כי אנחנו עובדים כלנו לאל אחד אבל או"ה נקראים רבים כי עובדי' לאלהות הרבה לא ראי זה כראי זה ולכן ביעקב אם שהי' לו שבעים הכתוב קורא אותן נפש ועשו שש נפשות הי' לו והכתוב קורא אותן נפשות ביתו כמבואר ברש"י פ' ויגש בשם המדרש כי יתפרדו כל פועלי און כל אחד ואחד פונה לאלקים אחרים: אמנם או"ה הי' סוברים שישראל עבדו ע"ז חלילה במה שאמרו אלה אלקיך שאוו לאלקות הרבה וא"כ גם הם בבחי' רבים שכל או"א אוה לאלקים אחר וזשה"כ רבים אומרים לנפשי כלו' או"ה (שהן נקראין רבים) הם קוראים ואומרי' רבים לנפשי המכונה נפש אחד והם אומרים שאנו ג"כ נקראים רבים ונפשות רבות שאומרי' אומה ששמעו בסיני אנכי ה' אלקיך לא יהי' לך אלקים אחרים כלו' שאמר בלשון יחיד אלקי"ך ל"ך ע"ש דכתיב ויחן שם ישראל שחנו כאיש אחד בלב אחד ולבסוף מ"ם יום אמרו אלה אלקיך ישראל כלו' שאוו לאלקות הרבה ויפרדו זה מזה ע"כ אין ישועתה ל"ו באלקים סלה כלו' מה שהי' לו ישועה כי הי' מכונה בשם ל"ו לשון יחיד איננו סלה כי עתה רבים הם כמונו כמוהם אמרו ישראל ואתה ה' שהסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם אתה החוקר לב מגן בעדי כי לפניך גלוי שכוונתנו היה לשמים בזכות אבות שמזה שאנו מזרע קודש יוצא חוטר מן האבות הוא אות וראי' שלא היה