ייטב לב שמות תנו

מאהבה אבל זה ודאי שרי וראוי לכוון לחוס על אחרי' שיכריעם לכף זכות ולא יכריעם במעשיו לכף חוב ולא וענשו ע"י ולכך אמרה תורה אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו' להורות דהעולם נידון אחר רובו ובכ"ע יפלס מעגלותיו לבל יכריעם לחוב ויענשו ע"י כ"א לכף זכות עכ"ד וז"ש ע"כ יאמרו המושלים ביצרם דייקא לבלי לכוון לטובת עצמו בואו ונחשוב חשבונו של העולם כולו הפסד מצוה כו' לבל יענשו ע"י ובגללו כ"א להכריעם לצדק ולטוב וזה ודאי נכון לחוש על כלל ישראל (והארכתי בכל זה בדרוש לפ' ראה ובדרוש ליום י"ג מדות) וידוע כי המנין בא אחר מעשה העגל וכל מי שחטא הוא הגורם לאותו מנין ומספר וצריך לתת כופר נפשו שגרם למנין לבל ישלוט עיה"ר ודבר ולא יהי' הכוונה בשביל עצמו כ"א להציל הכלל כולו מעה"ר ומדבר וז"ש ונתנו איש כופר נפשו לה' (שגרם למנין) בפקוד אות"ם [הכלל כולו שלא יהי' הכוונה שלא יהי' בו נגף בפקוד אותו כ"א יהי' הכוונה למען] ולא יהי' בה"ם נגף בפקוד אותם היינו הכלל כולו כאמור, ע"כ זה יתנו וגו' כאו"א מחצית השקל היינו בעד חברו ולא בעד עצמו לכך די במחצית כ"א הי' על עצמו ועל זולתו הי' צריך שקל שלם ולהורות שלא יהי' לצורך עצמו כ"א על זולתו צותה התורה לתת רק מחצית השקל וא"כ ממצוה זאת שישראל מקיימין ונותנין מחצית השקל כ"א בעד זולתו נראה בעליל כח האחדות של ישראל שכל אחד מרגיש בצערו של חברו ומכוון לטוב לו להציל את רעהו מעי"הר ומדבר וכבר נודע כי כשישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהן, ואמנם המן שקל שקליו ואמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו' ואין שלום ביניהם ונגד זה אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וגו' שיהי' באגודה אחת וצומו עלי וגו' דייקא בשבילי ולא בשביל עצמיכם גם אני ונערותי אצום כן ר"ל לא בשביל עצמי כ"א בשביל כלל ישראל ועי' באלשי"ך בזה, וזה שא' גלוי וידוע כו' שעתיד המן לשקול כו' לפיכך הקדים שקליהם להורות שהם באחדות גמור ובאגודה אחת והיינו דתנן באחד באדר ר"ל בשביל להיות כאיש אחד באדר ע"כ משמיעין על השקלים ומתקנין את מקוואות המים ועושים כל צורכי צבור בשביל הכלל כולו לצורך רבים כמו ענין מחצית השקל שהוא בעד הכלל כלו כאמור: ח' יתבאר אומרו ונתנו איש וגו' וחזר וכפל זה יתנו גם להבין אומרו ולא יהי' בהם נגף למה צותה התורה שיתכוון בשביל שלא יהי' נגף הרי אמרו אל תהי' כעבדים כו' וכמש"ל בארוכה גם לבאר לשון הפיוט של שקלים וז"ל הכופר דעו כו' עד בתחכם מתן זה לשם כופר והוא צריך ביאור, ונראה כי בא לתרץ קושי' הנ"ל והענין עפ"י שאחז"ל פ"ק דר"ה כורש החמיץ שאמר די להוון מהקרבין ניחותין כו' ומצלין לחיי מלכא ובנוהי ופריך ומאן דעבד הכי לאו מעליותא והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני כאן בישראל פרש"י שאין תוהא על הראשונות כאן באו"ה עיי"ש, והתוס' הקשו והא אמרו אל תהי' כעבדי' המשמשים את הרב על מנת ל"פ ונלחצו בזה עיי"ש ובתוסיו"ט ואני אמרתי ליישב קושי' זו עפי"מ שפי' א"א זמ"ו זצוק"ל דברי הגמ' לחלק בין ישראל לאו"ה עפ"י מאחז"ל שכר מצוה מצוה ר"ל מחמת שהקב"ה מקור הטוב ורוצה להטיב הרי יש לו נ"ר ממה שמשפיע טוב כמו מהמצוה א"כ שכר של מצוה נחשב ממש למצוה, וזש"ה יגמלני ה' (זה) כצדקי כגוף המצוה אך זה בישראל אהבתי אתכם אמר ה' אבל באו"ה הרי כתוב להדי' ומשלם לשונאיו אל פניו כו' וז"ש הגמ' כאן בישראל אם נותן בשביל שיחי' בנו הרי בזה עצמו שגורם שיחי' בנו הישראלי עושה לו ית' נ"ר שזה רצונו ית' שיחי' בנו לכך הרי זה צדיק גמור אבל באו"ה אין רצונו ית' בזה ואין כוונת הנותן כ"א לטובת עצמו שהוא רוצה בכך ולא למלאות רצון השי"ת לכך לאו מעליותא עכ"ד וש"י, והארכתי בזה בדרושים לר"ה שזה שאומרים וכתבנו בספר החיים לא למענינו כ"א למענך כו' למלאות רצונך להשפיע חיים וז"ש חז"ל באבות א"ת כעבדים המשמשי' א"ה עמל"פ ר"ל שתהא כוונתו כדי לקבל פרס לצורך עצמו זה לא נכון לכוון, אבל אם אין כוונתו בשביל קבלת פרס לעצמו רק למלאות רצון מקור הטוב שרצונו שיתן הטוב זה מצו' ונ"ר לפניו ועל אופן זה בשביל שיחי' בני למלא רצונו ה"ז צדיק גמיר ודברי חכמים מזוקקים שבעתים וכיוצא בזה פי' בהפלאה וברך שנותינו כשנים כו' לא למעננו רק כי אל טוב ומטיב אתה היינו כדי למלאות רצונך שדרכך להטיב וא"כ על אופן זה אמרה תורה ונתנו איש כופר כו' ולא יהי' בהם נגף כי זה רצונו שלא יהי' בהם נגף ומזה עצמו יש לו נ"ר וע"ז גמר ואמר זה [כלו' זה שלא יהי' בהם נגף] יתנו נחשב אצלי לנתינה וכענין דקיי"ל באדם חשוב נתנה היא ואמר הוא מקודשת כי מה שלוקח ממנה לנתינה נחשב אצלה והיינו הנ"ר שיש לה מזה כידוע וז"ש אברהם הנה נא הואלתי