ייטב לב שמות תנה

דייקא היינו שלא לעשות עיקר מצורכי עצמו וצערו כ"א מצער המקום כביכול כי בכל צרתם לו צר וזש"ה בצר לי אקרא ה' (קריאה בעלמא אבל) ואל אלקי (היינו הנוגע לכבודו ית') אשוע בקול שועה וצעקה, והיינו שיתן עיניו על הצער למטה ולבו יהי' עליו דוי על שלמעלה והבן וזה כוונת חז"ל באומרם בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה דייקא היינו על צער שלמעלה והעדר כבודו יתעלה ובשביל זה הם משעבדין כו' אז הם מתגברין וז"ש חז"ל במה תרומם קרן ישראל א"ל בכי תשא את ראש היינו ע"ד שאו מרום עיניכם להסתכל כלפי מעלה על צערו וכבודו ית' וז"ש כי תשא את ראש ב"י (להסתכל כלפי מעלה על צערו וכבודו ית') לפקודיהם (לחסרונם לא בשביל עצמם כ"א מחמת שכביכול לו צר והוא מצטער בצרתם וזה בא ע"י משה והי' כאשר ירים משה ידו וגו' וזשה"מ כאלו אתה עומד וזוק"ף את ראשן והבן) ונתנו איש כופר נפשו לה' (בשביל ה' ממה שיש לו צער) בפקוד אותם (מהחסרון שנחסר להם אז) ולא יהי' בהם נגף כו' ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל בשביל כבודו ית' וזה תרומה לה' דייקא בשביל ה' ולא ובשביל עצמנו ע"כ א"צ רק מחצית ולא מחצי' השני לצורך עצמנו כי העיקר בשבילו ית' ואז גם הוא יעשה הטוב למעננו והבן, וז"ש כל דעבר בימא דסוף יתן כי אז נאמר ויאמרו לאמר אשירה לה' דייקא על הנוגע לכבודו ית' כי גאה גאה ונתקדש שמו במה שסוס ורוכבו רמה בים ולא על הנוגע לעצמם כמבואר בספר בינה לעתים בארוכה עיי"ש, ואני אמלא את דבריו שזה שא' (אבל) עזי וזמרת יה, ר"ל השיר של השי"ת (כי הוא ית' שומר מצותיו של תורה וגם הוא אמר שירה) הוא על אשר ויהי לי (דייקא) לישועה וע"ד אני לדודי ודודי לי והבן ע"כ כל דעבר בי"ס שיודע שצריך שיהי' הכוונה רק למענו ית' והוא עושה למענו ע"כ יתן תרומת ה' דייקא מחצית השקל כנאמר: ו' יתבאר ע"ד האמור עפי"מ שפירשתי מאמר הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך ופריך הגמ' הא עון מזיד הוא וקרי לי' כשול וכ"כ קשה אהא דמסיים ונשלמה פרים שפתינו הא על מזיד אינו די בקרבן, ואמרתי בארוכה ושורש הדבר עפי"מ שכתב בס' נוע"מ פ' נצבים על הפסוק אם יהי' נדחך וגו' כי הבעש"ט אמר מליצה עבור עם קדוש ישראל שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לה' גם בעושק ואונאה הכל למען ה' להחזיק בניו לתורה ולכבד שבין ולתת צדקה או שממלא תאותו לבל יתאוה לאיסור וכדומה וזה שכת' אם יהי' נדחך היינו העבירה שהיא נדח' אבל בקצה השמים ר"ל בקצה וסופ' יגיע ממנה כוונה לש"ש אז משם מניצוץ זה יקבצך ועמ"ש עפי"ז בפ' נח עה"פ קץ כל בשר ר"ל סוף כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם ולא לתת צדקה וכדומה עיי"ש] וזה שאומרים בער"ה בסליחות אם מרדו ברוב פשעם עכ"ז הכוונה] לצור מלכי וקדושי לש"ש כנ"ל וא"כ המחשבה טוב רק המעש' לא טוב ה"ה כשוגג מעשה בלא מחשבה ודי בקרב ובשיח שפתותינו שילום פרים, וז"ש הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך שהגם שעון הוא מזיד אינו אלא כשול ושוגג וטעם לזה אמר קחו עמכם דברים ושובו ע"ז] אל ה' ר"ל שתאמרו ותשובו שהכוונה אל ה' גם בעת העבירה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ר"ל שתכפר כל העון וקח טוב שבעון מה שהי' הכוונה לטוב ולכך ונשלמה פרים שפתינו די בשילום פרים כשוגג ושיח שפתותינו במקום קרבן ולכך די לתת מחצית השקל כי העבירה מחציתה לש"ש וז"ש ונתנו איש כופר [אשר[ נפשו לה' (לש"ש גם) בפקוד אותם בעת העבירה ע"כ זה יתנו כל העובר על הפקודים (המצות של תורה) מחצית השקל וגו' [לכפר על מעשה לא טוב אבל] מחצית השקל [ה"ה] תרומה לה' כוונתו לש"ש ז' דיש להבין הא דכתיב ונתנו וגו' ולא יהי' בהם נגף משמע שיתכוון למען לא יהי' נגף והא איתא במשנה א"ת כעבדים המשמשי' אה"ר עמ"ל פרס ואם כי אמרו האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור עכ"ז אין זה דרך העובדים מאהבה וכמ"ש התוסיו"ט בארוכה פ"ק דאבות, ולתרץ זה נראה עפ"י שאמרו חז"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרם] בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה וגם כאן קשה לאלו שעושים מכח שכר ועונש קרי להו מושלים ביצרם, אבל הענין נראה עפ"י המבואר בספרים אהא דכתיב אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו' דקשה ג"כ וכי אמרה תורה לעשות עמ"ל פרס גם למה נאמר בלשון רבים ותירצו עפ"י דאיתא בש"ס לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצו' אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עשה עבירה א' אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב וא"כ ה"ט דלא כתיב בלשון יחיד דאז הי' מקום לטעות דמותר לעבוד מכח שכר ועונש של עצמו ובאמת אין זה עבודה