ייטב לב שמות תנד

משמשי' עמ"ל פרס שזה בחי' עבד ועל זה גמר אומר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה במחשבה בלתי זכה וידוע מאמרם ז"ל בעושים לשמה נאמר מעל שמים חסדך אבל שלא לשמה עד שמים חסדך בעוה"ז הכלה ונפסד, וז"ש הרוצה שיתקיימו נכסיו בעולם הקיים לעד יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה' הכוונה שיתכוון בלתי לה' לבדו ולא זולת זה, או יטע בהן אדר הכוונה חדש אדר שאז הדר קבלוהו מאהבה כי תחילה הי' מכח יראה ע"י שכפה עליהם ההר: והנה כבר פירשתי ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד עפ"י המד' פ' שמיני אותו יצה"ר תעבירו מלבכם ותהי' כולכם ביראה אחת לפני המקום ב"ה כי אם כוונתו לצורך עצמו ע"ז נאמר עדת חנף גלמוד כי כל או"א מפוזר ומפורד במחשבתו מחברו זה רוצה בכך וזה רוצה בכך אבל אם כוונתם רצוי' בלתי למלאות רצון הש"י כולם שוין לטובה כאיש א' בלב א' ובאחדות הגמור עיי' לעיל פ' יתרו בארוכה, וזה נ"ל כוונת הגמ' בעושים רצונו של מקום דייקא ע"ז נאמר לא יספר כי אז הם כאיש אחד מיוחד בלב אחד ואין כאן מספר אבל באין עושים רצונו של מקום לאו שאין עושים כלל דהא כתיב והי' מספר ב"י הרי שקרוים ב"י אלא הכוונה שעושי' אבל לא רצונו של מקום אלא רצון עצמם להתפאר אי מיראת עונש וקבלת שכר ואז הלבבות נפרדות ושונות זה מזה ואז נאמר והי' מספר ב"י והבן, וע"ז נאמר כאן כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם ר"ל מחמת שיש קצת חסרון בעבודתם שכוונתם לצורך עצמם ואז הלבבות נפרדות ויש מספר ע"כ ונתנו איש (בפרוטרוט) כופר נפשו (רצונו דייקא) לה' וגו' ר"ל כופר על שהי' כוונתו לרצונו דייקא לא לה' לבדו ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו' לכפר על המחשבה בלתי זכה אבל) מחצית השקל (היינו המעשה ה"ה) תרומה לה' וגו' והי' לבני ישראל לזכרון לפני ה' (שיזכרו לפני מי הם עומדים לשרת בקודש החוקר לב) לכפר על נפשותיכם על רצונכם לעצמכם כ"א לעשות רצונכם כרצונו שיהי' נ"ר לפניו דייקא וז"ש המן ישנו עם אחד וגו' כוון בזה להלשין ור"ל אם כי במעשה ישנו עם אחד עכ"ז במחשבה הוא מפוזר ומפורד בין העמי' זה פונה לכרמו וזה לזיתו וכל אחד כוונתו לעצמו ואינם בגדר האחדות, ושמא תאמר עכ"ז אזלי' בתר מעשה ולא בתר מחשבה ע"ז אמר דתיהם שונות מכל עם הכוונה כי בישראל ע"כ אזלי' בתר מחשבה דהא במזיד חייב מיתה או מלקות וכרת ובשוגג אינו אלא גולה או חטאת, משא"כ בבן נח נהרג שוגג כמזיד כמ"ש רש"י במכות דף ט' ע"א עיי"ש (ופליג ארמב"ם הל' מלכי' דסובר ב"נ פטור בשוגג עיי"ש) הרי דוקא באו"ה אזלי' בתר תעשה אבל בדת ישראל אזלי' בתר מחשבה לענין העונש וה"ה ממילא לענין השכר ואת דתי המלך אינם עושים דהי' די לומר אין עושים אבל דקדק ואמר אינ"ם עושים הכוונה בזה למה שאמרנו שבאמת עושים במעשה אבל אין זה רק מעשה הגוף הנקרא לבוש לנשמה ובשר אדם אבל לא מעשה האדם עצמו שהוא השכל והנשמה וזה אינ"ם (דייקא) עושים כ"א זולתם היינו הגוף במעשה ולא הנשמה שהוא השכל והמחשבה והבן זה, ולכך ולמלך מ"ה אין שוה להניחם כל זה הי' המלשינות של אותו רשע אבל אסתר הצדיקת הבינה כ"ז וע"ז אמרה לך כנוס את כל היהודים שיהיו כולם באחדות גמור וכנסי' אחת ביראה אחת לפני המקום ב"ה במחשבה זכה ורצוי' להסיר תלונתו של אותו רשע, וז"ש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל להשפיל מעשיהם ע"י שהם במחשבה בלתי זכה לפיכך הקדים שקליהם כו' להורות להם הדרך לכפר על מחשבתם ורצונם ולמען ילכו באור ה' למלאות במחשבתם רצונו ית' דייקא עבודה תמה במעשה ומחשבה כאמור, וז"ש כל העובר על הפקודים כל דעבר בימא דסוף יתן כו' כי שם נאמר אז ישיר משה וב"י וגו' ויאמרו לאמר דייקא בזה הלשון אשירה ולא נשירה בלשון רבים כ"א בלשון יחיד זה אלי ואנוהו להורות כי אז היו כולם ביראה א' כאיש אחד בלב א' וכ"כ בשעת מ"ת ויחן שם] ישראל, וכן נאמר אנכי ה' אלקיך (דייקא בלשון יחיד) אשר הוצאתיך כו' (ע"כ) לא יהי' לך אלקים אחרים (שום מחשבה בלתי זכה בהיותך) על פני (כמו שפירש בנומ"ג) לבלי יהי' הלבבות נפרדות כ"א יחד כא' בלב אחד כאיש אחד אבל אחר אותו מעשה כי נפלו ממדרגתם במחשבות בלתי רצויות ע"כ צוה ה' לתת מחצית השקל לכפר על המחשבה להיות מעתה המחשבה רצוי' לפני ה' ב"ה ככל הנאמר לבא לבחי' שהי' במתן תורה ובעברם בים סוף כאיש אחד ה' יתבאר כי תשא וגו' ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו' עפי"מ שאמרו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה הכוונה ע"ד שא' כשאתה מתפלל אל תעשה תפלת"ך (דייקא) קבע כ"א רחמים ותחנונים לפני המקו"ם