ייטב לב שמות תנג

ומשונה מכל עם דייקא עי"ש ואני אוסיף תיא וקמחא ותבלין ע"ד שפרש"י עה"פ והבדלתם בין הבהמה הטהור' לטמאה אצ"ל בין פרה לחמור שהרי מובדלין ועומדין אלא בין נשחט רובו של סימן לחציו כ"כ נימא לענין זה בעת שישראל עוסקים בתורה ומצו' ומעש"ט הרי הן מובדלין ועומדים אלא שצריך שיהי' מובדלין גם בעת עוסקן בדברים גשמיים באכילה ושתי' ומו"מ שיהי' עפ"י התורה וכדאיתא בגמ' פרק קמא דמגילה ישראל כשהן אוכלין ושותין הם אומרים שירות ותשבחות משא"כ או"ה אמרו מדיות נאות כו' ועד"ז שמעתי מאבא מארי זלה"ה שזה שאה"כ כמעשה ארמ"צ וגו' לא תעשו לא אמר מעשה ארמ"צ ל"ת שזה אצ"ל כלל אלא ר"ל אפי' כשאתם עוסקים בדברים גשמיים אכילה ושתי' ומשגל ומו"מ שזה מעשה או"ה ג"כ כמעשה של ארמ"צ לא תעשו ר"ל לא כמו שעשו הם למלאות תאותם ורצונם הבהמית כ"א שיהי' הכל בבחי' צורך לעבודה כמבואר באו"ח סי' רל"א איך יהי' כל מעשיו לשם שמים עי"ש וז"ש והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם היינו בשעה שהם עוסקין בדברים גשמיים כשאר או"ה אז ג"נ יאמר להם בני אל חי כי ישראל גם בעוסקם בגשמיות הנה הנם עומדים לפני ה' תמיד לכך נקראים בני כו' עכ"ד הנחמדים, ז"ל ומה"ט נקראים גוי אחד עם אחד כי הגוף ונשמה תמיד מריבים זע"ז ותיקון הגוף חרבן הנפש וכ"כ להיפך אמנם כשהם מתאימים ומשלימים יחדיו בלב אחד גם בעניני צורכי הגוף למצוא בו מקום לשם ה' לבדו ע"ז נאמ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אפי' בדברים ארצי', ואמנם בשעה שנהנו מסעודתו של אותו רשע נפלו ממדרגה זו ומלאו תאוותם ורצונם הבהמי וזה הי' החטא באותו דור לעורר חטא הקודם שהשתחוו וכו' והנה הדת הניתן לישראל איך יתנהגו בענין מאכל ומשתה ומו"מ בין איש לרעהו זה נקרא דתיהם הדת של עניני עצמם בדברים ארצי' והדת הניתן להם בעניני העבודה לעבוד את הש"י כמו מצו' אנכי ולא יהי' לך זה נקרא דת המלך שזה לכבוד ממה"מ הקב"ה וז"ש אותו רשע ישנו עם אחד ר"ל שהם מתוארים בתואר אחד מפני שמיחדי' לבם לה' תמיד אבל עתה הם מפוזר ומפורד בין העמי' ר"ל מחמת שהם מפוזרים בין האומות לזה הנה הנם מופרדים הגוף מהנפש ואינם בגדר אחד והוסיף לקטרג ואמר ודתיהם היינו הנוגע לעצמם שיהי' שונות מכל עם דייקא גם בעסקם בעניני גשמי' [ובזה רימז לחטא שנהנו מסעודתו] ואת דתי המלך היינו אפי' הדת הנוגע לכבוד המלך מלכי המלכים כל זה אינם עושים ובזה רימז לחטא שהשתחוו וכו' שהוא נוגע לממ"ה הקב"ה ולכך ולמלך מ"ה אין שוה להניחם וכדי לתקן חטא שנהנו מסעודתו קיימו וקבלו לעשות אותם ימי משתה ושמחה כו' לעבוד ה' באכילה ושתי' וזה שא' חייב אדם לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן היינו רבות אכילה ושתי' לברוך מרדכי היינו עסק תורה ועבודה והבן כי צריך לעשות מבחי' ארור בחי' ברוך שיהי' הכל לשם ה' כאמור, וזה וישלח ספרים וגו' דברי שלום בין הגוף והנפש ואמת שזה בחי' אמת קושטא קאי לעבוד אותו תמיד לא רק בשעת תורה לבד ועד ארגיעה לשון שקר ח"ו והבן זה, וז"ש גלוי וידוע וכו' שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לקטרג על מה שנהנו מסעודתו היינו על מה שעוסקים בצורכי גשמיותן לבם בל אתם ושכוח ח"ו לזה הקדים שקליהן לשקליו לתת מחצית השקל לכפר על נפשם רצונם ותאוותם ע"מ שלפעמים ממלאים תאוותם ולהזכירם שיהי' מעשיהם בשבתם וקומם ודיבורם ואכילתם ושתי' הכל לשם שמים דייקא השי"ת יטהר לבנו לעבדו באמת בלב אחד מיוחד לשמו ית' אמן: ד' כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ל"ל איש גם למה לא אמר בלשון רבים כופר נפשם וחזר וכפל זה יתנו גם למה דוקא מחצית ולא שקל שלם גם להבין הגמ' גלוי וידוע כו' שעתיד המן לשקול שקלים לפיכך הקדים שקליהם כו' גם הגמ' הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר נ"ל עפ"י הזוהר פרשת משפטים כי ימכר איש דא קב"ה את בתו דא נשמתא לא תצא כצאת העבדים מחוסר אבר עיי"ש. ולדעתי אפשר לומר עפ"י דברי חז"ל אל תהי' כעבדים המשמשי' אה"ר עמ"לפ ביאור דבריהם לדעתי כי בן אין לו רק אב אחד והוא עובד מאהבה אבל עבד אינו עובד אלא מיראה וגם יכול לעבוד לב' אדונים או עובד א"ע ואת רבו כמו חציו עבד וחציו ב"ח ומי שאין כוונתו רק בלתי לה' לבדו מאהבה נקרא בן שאין לו רק אב אחד אבל תי שעובד עמ"ל פרס או מיראת עונש ואצ"ל אם כוונתו ח"ו להתפאר וכדומה הרי עובד א"ע ואת רבו היינו במעשה עושה אחת ממצות ה' ובמחשבה עובד א"ע וה"ה חציו לו וחציו לה' בחי' עבד וז"ש אל תהי' כעבדים בחי' עבד היינו המשמשים עמ"ל פרס וז"ש לא תצא כצאת העבדים היינו