ייטב לב שמות תנא

לפ' שקלים אמר משה שמא משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך בשעה שהן קוראין בפ' שקלים כאלו אתה עומד וזוקף את ראשן שנאמר כי תשא וגו' והוא תמי' גם מה שאמר כאלו אתה עומ"ד הוא שפת יתר הי' די לומר כאלו אתה זוקף את ראשן ו) גם להבין אומ' יבא ז"ה זה משה שנאמר כי זה משה ויקבל זאת התורה מז"ה זה הקב"ה ז"ה אלי ואנוהו לז"ו עם ז"ו קנית וגו' למה יכונה משה בשם ז"ה דוקא ומה מעליותא איכא בזה ז) גם להבין טעם מחצית השקל ולא שקל שלם גם אומרם כל דעבר בים סוף יתן וכל אלה בא' יבוארו: והנ"ל בזה עפימ"ש א"א זמ"ו זצוק"ל בפתיחה לספר ישמח משה לפרש מאמרם רחמנא לבא בעי והחכם עיניו בראשו כלו' עבודה שבלב כולל הכל כי ההתחלה מתת אלקי' הוא אשא ושלהובא דלעילא ואין לך אדם שאין לו שעה שנותן לב לשוב ואין חסידות כחסידות בתחילה רק אחר עבור שעה מתקרר וחוזר לקדמותו רק מי שהוא חכם תמיד עיניו בראשו היינו בההתחלה לבל ימוט ממנו ומקיים אחזתיו ולא ארפנו וכל שעה ושעה אצלו כשעה ראשונה ובזה פי' שם המד' זה קרבן אהרן וגו' עי"ש דברים נחמדים, וז"ש כאן כי תשא את ראש (היינו ההתחלה של) ב"י לפקודיהם נתרגומו למניניהון ר"ל כשהם עומדים למנין וחשבון על מספר שנותיהן וימיהן ושעותיהן במה הוציאו אותם בהבל והבלים ומה עשו בהן נגד רצונו ית' גם יתכוון אומרו לפקודיהם פי' לחסרונם (מלשון ולא נפקד ממנו איש) והיינו מה שחסרו וחטאו נגדו ית' אז ונתנו (כמו דאיתא במד' ויהי הי' ויהי לי לישועה) ר"ל הוא דבר רגיל שבאותו שעה נותנים איש כופר פדיון על חטאיו נפשו לה' בעת פקוד אותם שאז מקבל עליו מסירת נפשו שזה יסוד מוסד לכפר על כל עונותיו ופשעיו כידוע מסוד נפילת אפים בפסוק אליך ה' נפשי אשא ובפ' בידך אפקיד רוחי וכדאיתא בזוהר פ' במדבר והאי יהיב גרמי' למותא ומסר נפשי' כו' כמאן דאתפטר מעלמא וכדין קב"ה מרחם עלי' ומכפר חובי' עי"ש, והנה הראשי' המחשבה וההתחלה הוא טוב אבל לא המעשה והסוף כי אח"כ מתקרר והולך והרי לך ישראל שאמרו נעשה ונשמע הקדימו עשי' לשמיעה מרוב אהבה ותשוקה ואח"כ עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ולתקן זה שיהיה אחריתו כראשיתו והמעשה כמו המחשבה ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו' (להזכירם שיהי' האחרית כראשית ומעשה כמחשבה כי) מחצית השקל (היינו הראשית והמחשבה כבר הי') תרומה לה' רק נגד הסוף והמעש' ע"כ סגי במחצית השקל והבן, והנה זה לשון המורה סוף ח"ג פ' נ"א אבל בהגיע איש לענין שיהי' מספר עם בני אדם ומתעסק בצורכי גופו ושכלו כולו בעת ההוא יהי' עם השי"ת והוא לפניו תמיד בלבו זאת המדרגה איני אומר שהוא מדרגת כל הנביאים רק אומר שהוא מדרגת משה רבע"ה הנאמר עליו ונגש משה לבדו אל ה' וגו' ואתה פה עמוד עמדי עכ"ל ומפני זה הטעם עצמו הוא שכתב בחיבורו הגדול בהלכות יסוה"ת פ"ז וז"ל כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו ומשה רבע"ה כ"ז שיחפוץ נבואה שורה עליו ואין צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מוכן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכ"ע שנאמר עמדו ואשמעה וגו' ובזה שהניחו ה' שנאמר אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבוא' מסתלקת מהם חוזרים לאהליהם שהוא צורכי הגוף וכולם כשאר העם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פי' מהאשה ונקשרה דעתו בצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן אור פניו ונתקדש כמלאכים עכ"ל, ונ"ל שמפני זה אמר עתו"ד עמדי דוגמת מלאכים הנקראים עומדים שאינם יורדין ממדרגתן אבל שאר בני אדם עולים ויורדים והבן, ועפ"י הדברי' האלה נבין הטעם שמשה מכונה בשם ז"ה כי מאז עלה להר ונתקדש בענן נתקשר דעתו לצור העולמים ב"ה בכל עת ורגע ולא נשתנה מבחי' לבחי' להיות עולה ויורד אם כי עלה לשמים וירד לארץ עכ"ז הי' לבו תמיד לפני ה' ועומד בבחי' ראשונה כמו בשמים ממעל וע"כ נקרא ז"ה ר"ל זה שהי' בראשיתו בהעלותו ההר זה עצמו הוא תמיד ובאחריתו, וז"ש יבא ז"ה שנאמ' כי ז"ה משה ויקבל זאת התורה (שמה"ט נקרא' זאת כי לא תהי' מוחלפת ולא יהי' בה השתנות לעולם) מזה הוא הקב"ה הנקרא זה אלי (מה"ט כמו שנאמר אני ה' לא שניתי) לעם זו שנקראים זו מה"ט כי מדי הולכים נעים ונדים מגולה לגולה טעמם לא פג וריחם לא נמר בבחי' כללות לא כמו שאר אומות שנתערבו ונתבלבלו והמירו דתם והבן: וז"ש כאן כי תשא את ראש ב"י וגו' (הראשית של בנ"י) ונתנו איש כופר נפשו לה' אולם כדי שיהי' נקראים ז"ה ר"ל שיהי' במדרגה הראשונה תמיד לבל ישונה עד שיהי' מכונים בשם ז"ה כמו שפירשתי ע"כ