ייטב לב שמות תמט

מאשר לבניו בזכות בניו ע"כ והי' לאהרן ולבניו לחק עולם או יאמר ע"ד שפירשנו אספרה אל חק ה' א' אלי בני אתה שלכאור' זה גאות וע"כ אמר שאספרה שבתורת חק הוא מה שא' אלי בני אתה כי לפי דעתי איני כדאי לזה וכן עד"ז א' כאן והי' לאהרן ולבניו לחק עולם שידמה בעיניהם שזה בחי' חק מה שזכו לזה מאת בני ישראל והבן: תשא כי תשא את ראש ב"י וגו' זה יתנו וגו' מחצית השקל תרומה לה' והנה יש לדקדק למה אמר תשא ולא אמר תמנה גם תיבת תרומה מיותר והי' די באומרו מחצית השקל לה' וביותר יש להפליא למה באמת צוה השי"ת לקחת מחצות השקל ולמה לא שקל שלם ועי' בעקידה פ' זו שפי' שהכת החומרי שבאדם כולל עשרה כחות וכנגדן בנפש עשר כחות פנימיות רוחנים ולזה אמר עשרים גרה השקל ר"ל כל האדם בכללו כלול מעשרים כחות כנ"ל חצי' לה' וחציו לכם ולכוונה זו בא הצווי לתת מחצית השקל לרמז שיתקן האדם החלק החומרי שבו וממילא יהי' כולו קודש לה' דהא בהא תלי' עיי"ש באורך ולדרכו קשה מאמר הכתוב לכפר על נפשותיכם דנראה הכוונה לכפר בהמחצית השקל הנחות אשר המה מצד חלק הנפש ולא מצד החומרי וצ"ל דלהגוף מכנה נפש ע"ד דכתיב תענו את נפשותיכם ועיקר העינוי להגוף ועי' רמב"ן על הפ' דמו בנפשו הוא ובמד' זה יתנו וגו' מלמד שנתקשה משה עד שהראהו הש"י כמין מטבע של אש ואמר לו כזה יתנו וצריך ביאור: והנ"ל בזה עפ"י פיר' היע"ד ח"א עה"פ דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וגו' ואל אלקינו כי ירבה לשלוח ודרשו במד' והובא בילקוט זהו עשירית האפה שוותר הקב"ה משלו ותורף דבריו בקצרה הוא כי רבים חשבו אשר כשהאדם בתכלית הצרה ח"ו עד שלבו בל עמו ודעתו אינה מיושבת עליו שפטור מתפלה כי מה יתפלל הלא עיקר התפלה עבודה שבלב וזה א"א לו, אבל באמת כשהאדם צועק לה' מתוך צרה ה' שומע בקולו ביותר כמאמר דוד המע"ה מן המצר קראתי וכו' והענין הוא כי האדם מורכב מחומר ורוחני וכ"כ עבודתו צריכה להיות בכח שניהם וכמ"ש בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר והכוונה בנפש ובגוף והנה המפורשים כתבו הטעם על מה ששעה הש"י לקרבן הבל ולא לקרבנו של קין הוא כי הקרבן הוא תמורת האדם וצריך ג"כ להיות מורכב מרות חיים וגשם ולכך יוכשר בהמה אשר נפש רוח חיים בקרבה ולכך שעה ה' לקרבן הבל היותו מצאן אבל קין הביא קרבנו מצמחים שהוא רק חומר וגשם מבלי חלק רוחני ואין זה תמורת אדם ולכך לא נתקבל והנה לפי"ז קשה איך יוכשר לקרבן מנחה עשירית האפה והרי זה דומה לקרבנו של קין אבל האמת הוא כי חלק רוחני באדם הוא חלק ה' וכמאמר רז"ל ג' שותפים באדם וכו' וא"כ עני זה שאין לו בהמה להקריב וה' לרוב חמלתו אשר עליו לזכותו בכפרה מוותר חלקו ולזה יוכשר בעני עשירית האפה שאין בו רוחני כלל כיון שאין לו יותר וזהו מאמר המד' כי ירבה לסלוח זהו עשירית האפה שאין בו רוחני כלל ועכ"ז ברוב רחמיו מוותר משלו ר"ל על חלק הרוחני כנ"ל ומש"ה בעת צרה שאין דעתו עליו מקבל הקב"ה חלק חומרי לבד ע"כ דברי היע"ד ודפח"ח המורם מדבריו הק' כי אף אם האדם בתכלית הצער והיגון ח"ו עד כי חדל לקרב רעיוני נפשו לה' כראוי ונכון ולבו בל עמו לכוון בתפלתו בכח הנפשי אשר בו עכ"ז אם תפלתו שגורה בפיו ובאבריו החיצונים בכל כחו גם ע"ז ישגיח הש"י לקבלו ברצון וברוב רחמיו יביט אל עני ונכה רוח וחרד על דבריו ומקבל תפלתו: ועפי"ז נ"ל לבאר מאמר דוד המלך ע"ה עת כי שפך שיחו לפני ה' שיקבל תפלתו ואמר שמח נפש עבדך כי אליך אד' נפשי אשא וגו' ר"ל בכדי שאוכל לקרב ולרומם גם כחות הנפשיים אל ה' כי בגודל השמחה תגדל הכוונה ויותר מזה עשה עתי האזינה ה' תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי ביום צרתי אקראך ר"ל