ייטב לב שמות תמח

האדם עצמו הוא הנשמה אבל מבלעדי זה כל חמודי העוה"ז כל הון יקר ובתים טובים וכדומה אינם שלו כ"א של הגוף אשר סופו לעפר ואינו רק לבוש להנשמה כדכתיב עור ובשר תלבישני כו' וזה שאנו מתוודין סרנו ממצותיך וגו' ולא שוה לנו שלא הי' המצות ומע"ט נחשב כשלנו כמבואר המשל בזה בחוה"ל כי אם כעוסק בשל אחרים עיי"ש, ואמנם מי שיודע שזה העולם אינו רק שער לכנוס בו לטרקלין יודע שזה שיש לו מחמודי העוה"ז איננו שלו רק של אחרים הוא הגוף בעוה"ז ואח"כ יעזוב לאחרים חילו ח"ו כ"א המצו' ומעש"ט הן שלו ומי ששוכח וחושב עוה"ז כבית ודירת קבע נדמה לו כל חמודי עוה"ז כאלו הן שלו ועמ"ש פ' קרח עה"מס בקר וידע ה' את אשר לו ויודע בהם את אנשי סכות עיי"ש לענין זה וזה הי' כוונת מרדכי שישב בשער המלך אחשורוש אולי פתאו' יקראנו ומזה לקח לעצמו מוס' לישב בשע' המל' מלכו של עולם בכל עת ובכל שעה מקושט בבגדי' לבנים מצות ומעש"ט דבוק בה' בקשר אמיץ וכל חמודי עוה"ז וכל הגדולה לא הי' נחשב בעיניו לכלום כאלו אין זה שלו רק של הגוף הכלה ואבד ולכן אחר כל הגדולה נאמר וישב מרדכי אל שער המלך שידע שזה העולם אינו רק שער המלך והמן נדחף אל בית"ו שנדמה לו עוה"ז כביתו ע"כ הי' אבל וחפוי ראש, וז"ש המן כי מתחלה נדמה לו הגדולה וחמודי עוה"ז כאלו הוא שלו אבל וכל זה איננו שוה לי (דייקא שאינו נחשב כשלי) בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך דייקא שאז אני מבין כי שקר בימיני כי זה הגדולה אינו שלי כ"א של הגוף הכלה ואבד והבן, ועי' יפ"ת ויקרא פ' כ"ח בענין העומר והוא נאות לעניננו וז"ש וזה הדבר אשר תעשה לה"ם (שיהי' נחשב שלהם) לקדש אותם לכהן לי לא מה שמלבישים אותם הבגדים שהם לכבוד ולתפארת להגוף רק שזה יהא נחשב להם שלהם שבאלו הבגדים הם מתקדשי' ע"י לכהן ולעבוד לה' ית' כידוע עי' ברמב"ן, וזש"ה קחו עמכם דברים ושובו אל ה' שזה הוא עמכם עם עצמותיכ' ולא צורכי עולם הזה שזה איננו עם עצמכם כ"א עם הגוף וע"ז מביא ואתה על במותימו תדרוך בימי מרדכי ולא הגיס לבו לשמוח בזה כי איננו חלקו כ"א וישב מרדכי אל שעה"מ ששב אל שקו שהשק הי' נחשב שלו וכ"כ ואל תעניתו שזה שהתענה הי' נחשב שלו וז"ש וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנ"ו [דייקא[ מים ונשתה שזה הוא נחשב לנ"ו מים ונשתה עניני עולם הזה וכיון שעשו עיקר מעוה"ז רפו ידיהם מהתורה וז"ש מיד ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ואחז"ל בשביל שרפו ידיהם מהתורה וידוע הוא שרו של עמלק הוא יצה"ר והוא גרם להם שיהי' עניני עוה"ז נחשב להם כשלהם וז"ש זכור את [היינו עוה"ז הטפל כמו את בשרו שדרשו הטפל לבשרו) אשר עשה ל"ך עמלק ר"ל שתזכור מה שעשה עמלק להיות הטפל כשלך היינו עוה"ז אשר קרך בדרך וגו': ועפ"י זה יתבאר המד' זכור את אשר עשה לך עמלק הה"ד זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם כי עיקר הזכירה אשר עשה ל"ך עמלק עניני עוה"ז ובאמת האדם צריך שיזכור שנמשל לעפר כי יסודו מעפר וסופו לעפר ישיב וזה שיש לו בעוה"ז אינו שלו ועל זה אמר המד' הוי זהירין בזכירות הללו דכאן ודכתוב כי מחה אמחה את זכר עמלק אם עשיתם כך תהי' בניו של אברהם שהמשיל עצמו כעפר שנאמר ואנכי עפר ואפר הכוונה כי ענין זה מצינו באברהם שנא' וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' ואיתא במד' ה' כרכי' הללו שלו ואני איני מגלה לו ועל זה עמד אברהם בתפלה ואמר הנה נא הואלתי לדבר אל אד' כלו' עיקר תפלתי בשביל הנוגע לה' המרחם על בריותיו ואינו חפץ במיתתן ולא למעני כי ואנכי עפר ואפר וזה שיש לי אינו שלי, ובהיותכם בבחי' זו שהנשמה עיקר אז מצד הנשמה ישראל למעל' כנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ ואם לאו הרי הגוף עיקר אז לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבוד הצרים בחומר ולבנים והבן: וקדשת את חזה התנופה וגו' במסורה מאשר לאהרן ומאשר לבניו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבו' הזה ופי' בעה"ט לומר שבשביל אהרן זכו בניו לכל הכבוד הזה עכ"ד וכ"ה במדרש עה"פ אמור אל הכהני' בני אהר"ן לומר מיראה שנתיירא אהרן מהקב"ה זכו בניו וכו' ואמנם מצינו במדרש פ' צו את אהרן וגו' מתחל' הספר כתיב וערכו בני אהרן וזרקו בני אהרן אמר משה חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו א"ל הקב"ה בשבילך אני מקרבו וכו' הרי שנתקרב אהרן בשביל בניו ונוכל לומר ששניהן צדקו יחדיו כי האד' מוזהר שלא להיות צדיק בעיניו ע"כ לבניו הי' נראה במחשבתם שהם נתקרבו בשביל אהרן אביהם ולאהרן הי' נראה שהוא נתקרב בשביל בניו וזש"ה מאשר לאהרן ומאשר לבניו ר"ל שלבניו הי' נראה שזה מאשר לאהרן, ומאשר לבניו קאי על אהרן שלאהרן הי' נראה שזה הענין