ייטב לב שמות תמה

בבחי' מעשה ודי"ך ב' ידים ימין ושמאל והיינו ע"י מעשה צדיקים הכהנים המעלים ומדליקין את הנרות כאמור, והנה ליחד ב' שמות אלו צריך שיהי' תוכו כברו המעשה או הדיבור והכוונה שבלב לשמו שע"י מעשה ודיבור הנגלה של הגוף עם הכוונה בשכל שבסתר מייחד שם הוי' הנעלם ואינו נקרא ושם אד' הנגלה ונקרא ולכן צריך להיות הצנע לכת שאז הכוונה לשם ה' והיינו דכתיב אל גנת אגוז ירדתי פרש"י למה נמשלו ישראל לאגוז מה אגוז כולו עץ ותוכו מלא אוכל כ"כ ישראל צנועין במעשיהן כו' וזש"ה שובי שובי השולמית וגו' ונחזה בך כלו' נחזה יפיך מבחוץ ומפני מה אתה מסתיר דרכיך אבל הכוונה בזה מה יפו פעמיך בנעלים היינו הלוכך באתכסי' כמו בנעלים בת נדיב היינו עבודה בנדיבות הלב חמוקי ירכיך שהוא בסתר כמו ירך (כמאמר חז"ל בסוכה פ' לולב וערבה) כמו חלאים כמו קשוטי' מכוונו' שונות זמ"ז רזי דרזין מעשה ידי אמן כמשמעו שזה הוא אומנות יתירה גם ירמוז מעשה וד"י אמ"ן יחוד הוי' אד' העולה אמ"ן, וז"ש ויקחו אליך שמן זית זך מלבד פשוטו ירמוז שכ"כ יהי' שמן היינו השכל שבמחשבה זך בלי שמרים למען להעלות נר תמיד נ"ר ר"ת ינפש "רוח היינו הוי' אד' כי אד' בחי' נפש הוי' בחי' רוח שיהי' זווגם תמיד זווג תדירי כמו הס"ת של להעלו"ת נ"ר תמי"ד והבן: ונשא אהרן את שמות ב"י וגו' ונשא אהרן את משפט ב"י על לבו לפני ה' תמיד בעת המלקוח באדם אמרתי ע"ד אסמכתא הענין שנשא אהרן את שמות י"ב שבטים כלל ישראל על לבו להתפלל עליהם בעבודה שבלב זו תפלה וז"ש ונשא אהרן את משפט בני ישראל כלו' ענין המשפט ששופטי את ב"י על לבו להתפלל בלבו שיהי' לפני ה' תמיד ולא יסורו מלפניו והבן זה: וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי במד' הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים א"ת בשמים אלא נשמים כשם שגזרת ונעשה שמים (ויעמידם לעד לעולם) אף דבור שדברת לקדש את אהרן ובניו קיים לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם למה כך כן יהי' דברי אשר יצא מפי לכך נאמר וזה הדבר עכ"ל מדרש רבה וצריך ביאור, ונ"ל בזה ג' דרכים והוא עפ"י דברי מוזלה"ה בפ' בשלח בספר ישמח משה על הפסוק מה תצעק אלי ואיתא במדרש אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרב' בתפלה לפני א"ל משה מה עלי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך כו' ומפרש שם כי יש להבין למה הי' קריעת ים סוף ע"י משה וע"י מטה למה לא נבקע הים ע"י מאמרו ית"ש והתירוץ לזה כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד ודיבורו ית"ש נצחי ופעולה שאינה נצחית הוא פחיתות לערכו ית"ש וצריך להיות ע"י שליח וכאן הי' בקיעת י"ס רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו למען וניער פרעה וחילו בי"ס כי מדה"ד אינו חוזר ברקני' לכך הוצרך לשליח ומה"ט לא הי' אפשר ג"כ להיות ע"י דיבורו של משה כי שכינה הי' מדברת מתוך גרונו שהוא הי' מתנבא בזה הדבר ודיבורו הוא דיבור עצמי ונצחי ולזה הוצרך מטה והן דברי המד' הים סוער והשונא רודף וצריך להטביעו בי"ס ואתה מרבה בתפלה לפני שאקרענו הלא זה לא יתכן כי אז יהי' פעולה נצחי' וא"ל משה ומה עלי לעשות כלו' הלא דיבור שלי הוא דיבורך וע"ז השיב לו הרם את מטך עיי"ש אמרי נועם ועפי"ז מבואר דקשי' לי' מה וזה הדבר כמ"ש היפ"ת ועז"א לעולם ה' דברך דייקא נצב בשמים א"ת בשמים אלא כשמים קיים לעולם כו' אף הדבור שדברת לקדש את אהרן קיים לעולם כי כן יהי' דברי אשר יצא מפי דייקא נצחי לכך נאמר וזה הדבר וגו' כלו' בבחי' זה הדבר שכינ' מדברת מתוך גרונו אשר תעשה להם לקדש אותם שאז דיבורך הוא דיבורי ממש נצחי כדי לכהן לי היינו לעולמי עולמי' כמו"ש במד' תרומה כ"מ שנאמר לי היינו לעולם והבן: הדרך הב' כי עוד איתא במד' וזה הדבר הה"ד קחו עמכם דברים וגו' לשמוע בקול תודה כו' יכול להקריב פרים כו' ת"ל לשמוע בקול תודה כו' דברים אני מבקש ואין דברים אלא ד"ת כו' א"ל אין אנו יודעי' א"ל בכו והתפללו לפני ואני מקבל כו' עיי"ש וביאור הדברים עפ"י מה שאמרו כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה שנאמר זאת התורה לעולה כו' ובהדי' כתיב ונשלמה פרים שפתינו וכ"כ אמרו חז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו אולם גוף הדבר צריך להבין מה נשתנה ענין הקרבנות שנשלמה בשיח שפתותינו בתורה או תפלה מה שלא מצינו כן בשאר מצות לומר כל העוסק בנטילת לולב ומיניו כאלו קיים וכבר מבואר אצלי טעם נכון בפ' אחרי ועתה נאמר באופן אחר עפי"מ שהקשו הקדמונים למה אין מקריבים עכשיו קרבנות הלא קיי"ל מקריבין אעפ"י שאין בית וטומאה דחו' בצבור והרמ"ע תירץ כי פנחס הוא אליהו שכית בשוקא לקנות כבשים ובכל יום עומד ומקריב תמידין