ייטב לב שמות תמד

תדרוך ביתי מרדכי כו' והענין כמו שתשרי זמן תשובה מיראה מאימת הדין והתחלתו מימי אלול כ"כ ניסן שבו עתידין להגאל זמן תשובה מאהבה בשום אל לבנו הנסים הגדולי' שעשה ה' עמנו בהוציאנו ממצרים והתחלתו מאדר זמן כניסה לכל לספר שם ה' ותהלותיו בנסים שעשה לנו בימי מרדכי ואסתר וכ"כ בכ"ע יש שני בחי' התעוררות לתשובה (א') ע"י היסורים של הגוף או יסורי עוני ר"ל אז ישים אדם אל לבו לאמר מה זאת עשה אלקים לי אין זה אלא כי הרעותי את מעשי וקפחתי א"ע ופרנסתי וישוב ויתאונן על חטאיו (ב') ע"י שמקבל טובה מאתו ית' וירחיב את גבולו ויפרוץ לרוב ע"פ האדמה בבני חיי ומזוני רויחי ויושב שקט ושאנן אז יתן אל לבו לאמר הלא נפשי יודעת את מך ערכי עלי את מרי' וערפי הקשה אשר כ"פ הרבתי לחטוא נגדו ית' במחשבה ודיבור ומעשה והכל גלוי וידוע לפני יודע תעלומות ובכ"ז לא די שאינו מעניש אותי אלא אף גם הוא מטיב עמי בכמה מיני טובות אלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים להודות כו' והוא מלא בושה וכלימה נגדו ית' לאמר אל לבו אוי לי מה עשיתי להמרות נגדו ית' נגד מלך טוב ומטיב לכל ומתחרט על העבר ועוזב ומתנחם וישוב אל ה' וירחמהו וז"ש על ב' בחינו' הללו שובה ישראל עד ה' אלקי"ך כי כשלת בעונך להתעורר מכח עונש, וא' עוד קחו עמכם דברים תפלה להתפלל ושובו אל "הוי' בעת שמתנהג עתך ברחמים להתעורר מכח זה לשוב אליו ית', וז"ש א' משה כו' ואתה על במותימו תדרוך בימי מרדכי מי גרם למרדכי כו' שהי' מתפלל בכל שעה שנאמר ומרדכי ידע וגו' ויזעק וגו' הרי תפלה ותשובה מכח יראת העונש ומאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס דעתו ולא עמד מן התפלה אלא וישב מרדכי ששב בתשובה אחר שקבל הטוב כשם שהי' מתחל' ונתן ה' אלקי"ך את כל האלות האלה (לא עליך להתעורר בתשובה מחמת עונש אלא) על אויביך וגו' (ועכ"ז) ואתה תשוב (בתשובה) ושמעת וגו' כשם שעשה מרדכי שחזר לשקו ולתעניתו אחר שקיבל הטוב לכך נאמר קחו עמכם דברים ושובו אל הוי' מכח הרחמים אף כאן הוא אומר וזה הדב"ר לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן אלא ע"י תפלה כו' כלו' וכמו שהתפלל מקודם ושב על המעשה שעשה כ"כ גם אחר שהלבישו בגדי כהונה לכבוד ולתפארת ואחר הקרבת הקרבנות עוד ישוב ויתפלל אל ה' למחול לו העבר לכך אמר "וזה הד"בר וא"ו מוסיף כלו' עוד זה הדיבור של תפלה עם אשר תעשה וגו' והבן: במדרש ואתה תצוה הה"ד תקרא ואנכי אענך (וכדאי' בגמ' א' כנס"י להקב"ה כל מה שאתה גוזר אני מקיים) למעשה ידיך תכסף הקב"ה מאיר לעולם שנא' והארץ האירה מכבודו וא' לישראל ויקחו אליך שמן זית זך ולהלן בפ' אמור בפרשת הנרות אי' במדרש וז"ל צו את ב"י הה"ד תקרא ואנכי אענך כמד"א אז תקרא וה' יענה למעשה ידיך תכסף וכו' ופי' היפ"ת שאין פי' תקרא ואנכי אענך ענין ויכוח זע"ז אלא פי' אהי' נשמע לעשות רצונך כמו אז תקרא וה' יענה עכ"ד, ולי נראה שיש בזה עוד כוונה פנימית והוא שי"ל טעם ע"ת שהקב"ה המאיר לעולם צוה לנו להעלות נרות במקדש והוא עפ"י דאיתא במד' בראשית פ"ג סי' ד' מהיכן נבראת האורה שנתעטף כו' עד אומרו ממקום ביהמ"ק נבראת האורה שנאמר והארץ האירה מכבודו ואין כבוד אלא ביהמ"ק עיי"ש וכ"ה במדרש שם פ' נ"ט ירושלי' אורה של עולם והכוונה על מקום המקדש ומי הוא אורה הקב"ה ובגמר' כתובות גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ובמקדש כתיב כוננו ידיך ולפי"ז תחילה שנבראת האור ממקום המקדש הו"ל מעשה יוצר ב"ה ביד א' המאיר לארץ ולדרים עלי' ברחמי"ם ולכן צוה ה' להעלות נרות להאיר משם לעולם בזכות מצוה זו והו"ל מעשה צדיקים להאיר בשתי ידים בחסד ודין. ובחידושי זקני מהרש"א מפרש הענין דמעשה שמים וארץ נעשו ביד א' ידי יסדה ארץ יד שמאל וימיני טפחה שמים יד ימין משא"כ מקדש נעשה בשתי ידי' ב' מדותיו ימין ושמאל וז"ש יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וז"ש גדול מקדש שניתן בין שני אותיות שנא' פעלת הוי' מקדש אד' הוי' רחמים אד' דין שבשניהם נעשה המקדש והיינו כוננו ידיך ב' הידי' הללו עכ"ד וידוע כי אני הונח על רוח השכלי המדבר בעדו ואנכי השכלי מדבר בעד הגוף אנך שלי וז"ש המד' תקרא ואנכי אענך אני השכלי וגופי ליחד בזה הוי' אד' וכמו שיבואר להלן או ר"ל אנכי כנוי לשכינה בסוד אנכי ארד עמך וגו' וא"ו שבראשו ירמוז לקו האמצעי ו' שבשם הוי' היינו שאמרה כנס"י להקב"ה תקרא ואנכ"י אענך שאם תקראני ואנכי שכלי וגופי אמלא רצונך ליחד ב' המדות הוי' אד' הרומז באומר' ואנכי וא"ו הוי' עם אנכי אד' כמד"א אז הוי' אד' שבהן ח' אותיות מספר א"ז תקרא והוי' יענה הוא וב"ד ב' מדות הללו וזה הוא למען למעשה ידי"ך תכסף שיהי' המעשה (של האור)