ייטב לב שמות תמג

(דברי מליצות) ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב (הצפון בלבבינו כי הלא) ונשלמה פרים שפתינו ר"ל להביא ראי' ממה דקי"ל בקרבנות כופין אותו עד שיאמר בשפתיו רוצה אני הגם שהוא ע"י הכרח מהני מטעם הרמב"ם הוא הדין הכא ואחר שנשוב הוא באמת נן וכמו שא' אשור לא יושיענו וגו' אשר בך (דייקא) ירוחם יתום ויומתק מאוד לפי רמז האריז"ל עה"פ ויהי יוסף "יפה "תאר "ויפה "מראה ר"ת י"תום אל תראני שאני שחרחורת ששזפתני השמש והבן, ולזה אחז"ל ישראל אמרו ויבא כגשם לנו שאינו תמידי והקב"ה השיבם אהי' כטל לישראל (דטל לא מיעצר ר"ל שיענה אותם תמיד ויקבל תשובתם אפי' ביום צרה) יפרח כשושנה (ר"ל אף בהיותו כשושנה בין החוחים שעוקצים אותו ועי"ז יעשו תשובה עכ"ז) ויך שרשיו כלבנון ר"ל שרשיו הם כלבנון כחוט השני שהלבין שהוא סימן על תשובה אמיתית והבן, וגמר אומר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו (היינו כמו הזית שמוציא שמנו ע"י כתישה בזה הודו כי) וריח לו כלבנון שהריחו ביראת ה' בפנימית הלב כלבנון: א"י ויקחו אליך שמן וגו' האי אליך לכאורה שפת יתר הוא, גם כי לעיל גבי תרומה כתיב ויקחו לי וכאן א' אליך, ונ"ל כי הגם שכתבתי לעיל שהפסוק זית רענן יפה פרי תואר כו' מדבר בשבחן של ישראל דאפי' בשעושים תשובה רק ע"י הכרח שאו"ה חובטים אותן אפ"ה הקב"ה עונה אותם מפני שמקורן טוב ואחר שהוסר היצה"ר המונע ומעכב תו הם עושים בלב שלם וברצון וזה הי' הענין בימי המן שאחר שניתן פתשגן הכתב להשמיד ולהרוג כו' שבו בתשובה בצום ובכי שק ואפר והשי"ת ענה אותם ונהפך הדבר אשר ישלטו היהודים וגו' וז"ש במגילה ד' י"ד גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאי' וכו שכולן לא החזירן למוטב עי"ש ברש"י אבל בודאי יותר הי' טוב אלו הי' שומעים לקול הנביאים לשוב מעצמם ברצונם הטוב מבלי חבטה וכתישה שלאו"ה וזש"ה ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך דייקא היינו מכח לשמוע אליך שאתה מזהירם ומלמדם דרך הישר שמן זית זך כתית למאור כלו' שיכתשו עצמם הוציא שמן מכח מאור של עולם או למאור היינו של תורה כמו"ש המאור שבה מחזירו למוטב להעלות נר תמיד אבל ע"י כתישה של אוה"ע אינו עולה תמיד כי בעת שאין אוה"מ חובטין אותן נאמר וישמן ישורון ויבעט ח"ו: וז"ש הנביא שובה ישראל וגו' כי כשלת היינו מכח הכרח אח"ז אמר יותר טוב מזה קחו עמכם דברי' היינו ד"ת המחזיר למוטב העוסקי' בה ושובו אל ה' ובזה יבואר דברי המד' עה"פ וזה הדבר אשר תעשה הה"ד קחו עמכם דברים כו' ד"א קחו עמכם דברים כו' ויגרש מפניך אויב זה המן וגו' אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו' ואתה על במותימו תדרוך בימי מרדכי שנאמר ויקח המן וגו' מי גרם למרדכי לבוא לידי הגדול' הזאת אמור שהי' מתפלל בכל שעה שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס דעתו אלא וישב מרדכי לשקו ולתעניתו לכך נא' קחו עמכם דברי' עכ"ל לעניננו ויל"ד מה זה שאמר מפני שהי' מתפלל ב"כל ש"עה, ב' למה הביא רישא דקרא ומרדכי ידע וגו' הי' לו להביא סיפא דקרא ויצא וגו' ויזעק וגו' גם קושי' היפ"ת מה רבותא דתפלה זו איך לא יתפלל בעת צרה וגם ביום ג' ששב לשקו ולתעניתו עדיין צרת ישראל במקומו עמד ואיך יעמוד מלהתפלל אבל לפימ"ש כל זה ניחא דהמדרש משמיענו ההבדל בין תשובה ששבו ישראל שהי' מכח הכרח וכתישה מפחד גזירתו של אחשורוש שגרם המן לזה ובין תשובתו של מרדכי ששב מרצונו הפשוט מפחד ה' וז"ש אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' דייקא זו מדה"ר המקבל תשובה של ישראל גם מתוך כתישה לא כן מרדכי שהוא ידע את כל אשר נעשה בשמים ממעל שלא הי' הדבר אלא לפנים כמו שהם לא עשו אלא לפנים ואעפי"כ וילבש שק ואפר ולא די בינו לבין עצמו כ"א ויצא בתוך העיר ויזעק לעורר לזולתו והרי הוא לא הי' פחד הגזירה לנגד עיניו כי הוא ידע כי כחציר מהר יבול ויפול המן אלא שב בשק ואפר ברצון פשוט מפחד ה' ומהדר גאונו ית' וז"ש מי גרם למרדכי כו' מפני שהי' מתפלל בכל שע"ה דייקא כלו' אפי' בזמן שאינו עת צרה (ע"ד שאמרו והלואי שיתפלל אדם כל היום) שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כמבואר לעיל ואעפי"כ ויצא וגו' ויזעק, ואמר עוד ראי' ע"ז שאף גם אחר שראה עצמו בגדולה וידע מעצמו ברוה"ק הנאמר להמן אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו וגו' ועכ"ז שב לשקו ולתעניתו לכך נאמר קחו עמכם דברים כלו' לא מחמת כי כשלת כ"א קחו עמכם ד"ת המחזיר למוטב ושובו וגו': א"י דקשי' לי' וז"ה הדב"ר אשר וגו' הדבר ל"ל והוא"ו ל"ל הול"ל זה אשר תעשה עז"א הה"ד קחו עמכם דברים ומפרש דהיינו תפלה ואח"כ אמר ד"א קחו עמכ' דברים אמר משה מעונה כו' עד ואתה על במותימו